קרוב לשנה וחצי, כמעט מתחילת המלחמה, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט שותק. במעט הפעמים שדיבר התייחס להקשרים מלחמתיים בלבד. בימים האחרונים הוא החל להתייחס גם לסוגיות פוליטיות תוך שהוא ממצב את עצמו כמתנגד למדיניות הממשלה הנוכחית. בנט, וזה לא סוד, מסתמן כיריב הגדול של נתניהו בסקרים, ואולי אף נתפס בעיני ציבור גדול יחסית, כמועמד יחיד שיכול להוביל את מחנה "רק לא ביבי". עד כה שתיקתו הייתה מובנת. מי שמתחמם על הקווים, מי שמסומן כראש הממשלה הבא, מעדיף להתלכלך כמה שפחות. הניגוד בין בנט, שהיה ראש ממשלה טוב וניהל את המדינה בצורה יעילה, לבין האופי הפוליטי שלו הוא קשה. ההשתלחות המיותרת בעמית סגל והדרך בה בוצעה לא מעידים על חוכמה פוליטית. הביקורות והעקיצות בימים האחרונים נגד הממשלה על חוק הגיוס - מעצימים עוד יותר את השתיקה במגוון נושאים אחרים. מה חושב בנט על השאלה האם יש לחזור להילחם בעזה או קודם לשחרר חטופים? מה הדרך הנכונה לטפל בכלכלה הישראלית? כיצד להתמודד עם מערכת המשפט? מה דעתו על תפקוד היועצת המשפטית לממשלה? על ראש השב"כ? בכל הנושאים האלה - בנט שותק. השתיקה היא אסטרטגית - בעיקר כדי שראש הממשלה לשעבר - לא יהיה חייב למצב את עצמו בימין או בשמאל. אמנם יש הטוענים, כמו יאיר לפיד, שאין הבדלים אמיתיים כיום בין הימין לשמאל אך דווקא התנהלות יאיר גולן ומפלגתו משמאל וחלקים מהימין מעידים שהשוני הולך ומעמיק. בנט חלם לשנות את הפוליטיקה. לדבר למרכז, למצוא את הקונצנזוס, להביא את רוב הציבור תחת כנפיו. לשם כך הוא שתק. האמירות האחרונות שלו מסמנות בחירת צד. עדיין לא מובהקת - אבל נראה שמצביעי הימין נמצאים פחות בתוכניות שלו. האיש שהסקרים ממליכים כמעט באופן עקבי, זוכר היטב עד כמה אין להם משמעות כשמדובר בו, אם לשפוט על פי העבר. בנט מנסה בימים הללו להתחיל הפוך את האווירה המשתקפת מהסקרים למנדטים של ממש. אלא שההתבטאויות שלו הופכות את האווירה בעיקר לאוויר. אוויר של ציפייה. הרי בסוף ראש הממשלה לשעבר יהיה חייב לשטוח את עמדותיו. הבלון המלא עלול לאבד אוויר - אולי אפילו להתפוצץ. אם בנט יסתור את כל האידיאולוגיות הקודמות שלו, אולי הוא יהיה משיח של השמאל לזמן קצר, אך כפי שראינו בממשלת "הריפוי והשינוי" - גם השותפים הכי קרובים לא באמת רוצים אותו בראש. לפיד אמר בימים האחרונים שהוא לא יודע אם בנט מוכן להתחייב שלא ילך עם נתניהו ולכן עדיף להצביע לו. אין רמז גדול מזה. לכן, הגיע הזמן לשקיפות מלאה. אם בנט מאמין ש-20 ומשהו מנדטים תומכים בו, הייתי מצפה ממנו לשבת ולהשמיע את קולו בבירור: לומר את עמדותיו, להסביר כיצד הוא מתכוון לשנות דברים. יש ציבור גדול שחושב שהוא ראוי - והציבור הזה רוצה וצריך לשמוע מה דרכו של בנט ולאן הוא מכוון. אם לא יעשה זאת, במוקדם או במאוחר אווירת התמיכה תהפוך לאוויר חם, והמנדטים ינדדו למועמדים אחרים שיודעים לעשות קמפיינים טובים ממנו. לצערו של בנט, עד היום, בקמפיינים הוא לא היה מבריק. אני לא מתיימר להיות יועץ פוליטי או אסטרטגי ובטח שלא ללחוש על אוזנו של בנט. אם הייתי יכול לתת לו שתי עצות, הראשונה היתה לדבר. יש ציבור רחב שרוצה לשמוע אותך, נפתלי. יש אנשים שמאמינים בך כמנהיג וירצו אפילו להצביע לך, אך כדי שזה יקרה, אתה צריך להביע דעה מבלי לחשוש שהיא לא תמצא חן בעיני כולם. שתיקה לאורך זמן תשאיר אולי נתון טוב בסקרים אך גם זה עלול להישחק לאורך זמן. העצה השנייה נוגעת להתמודדות עם אמירות מהעבר. נפתלי היקר, הארכיון לא שוכח. אתה הרי יודע בכל נושא מה אמרת בעבר, מתי סתרת את עצמך, מתי עשית פנייה חדה ומתי נשארת נאמן לדבריך. כללי המשחק הפוליטיים מאפשרים, באופן לגיטימי לחלוטין, ליריביך ולעיתונאים לחזור למשפטים שאמרת ולבקש תגובתך. אתה מתיימר להיות שונה מנתניהו ולפיד - אז פעל באופן הנכון. אם טעית, אמור "טעיתי". אם שינית את דעתך, הסבר זאת לציבור. יש מנהיגים ששילמו מחיר פוליטי על הבעת דעה, יש כאלה שהרוויחו את כל הקופה. רצית להביא פוליטיקה אחרת? אל תהיה פוליטיקאי של העבר אלא פוליטיקאי של העתיד. עוד לא מאוחר לשנות. ציבור גדול רוצה לשמוע אותך נפתלי. לשמוע את האמת שלך, את האידיאולוגיה שלך, את הדרך שבה אתה רוצה להוביל. אחר כך תוכל באמת להעריך מה הכוח הפוליטי שלך ולאן פניך מועדות.
