מאמינים בשב"כ? כנסו לראש של המחבלים

זה לא נכון שנדב ארגמן ורונן בר אינם אנשים מאמינים.

מה בתפיסתם מונע את הבנת האויב, וגרם לכישלון המודיעיני הגדול בתולדות המדינה? ומדוע פיטורי ראש השב"כ לבדם לא יכולים להיות הפתרון?

"הרשות הפלסטינית איננה גוף שמעודד טרור" – כך אמר נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, בכנס ביטחוני שהתקיים חודשים ספורים אחרי הטבח המזעזע בשמחת תורה תשפ"ד. זו אמירה מדהימה, במיוחד לאור העובדה שהרשות הפלסטינית מפעילה מערכת מסודרת של תשלום משכורות למחבלים: 4,000 ₪ לחודש על יידוי בקבוק תבערה, 6,000 ₪ על פיגוע דקירה, בונוסים למשפחות מחבלי הנוח'בה שהשתתפו בטבח, ותוספת ותק על כל שנה בכלא לצורך עבודה בשירות הציבורי ברש"פ. רוצח בנימין אחימאיר הי"ד יקבל עד גיל 75 יותר מ־5.5 מיליון שקלים!

האבסורד מגיע לשיאים חדשים כאשר מתברר שסנגורים של מחבלים מבקשים להטיל על לקוחותיהם עונשים כבדים יותר כדי שיעמדו ברף הנדרש לקבלת ההטבות מהרש"פ.

אז איך קורה שראש השב"כ לשעבר, האדם שהיה אמון על המודיעין הפנימי ביותר, טוען שהרשות הפלסטינית לא מעודדת טרור, ומייחל לשותפותה בשליטה על עזה עם סיום המלחמה? מה גורם לעיוורון התמוה הזה?

המשקפיים המערביים

התשובה טמונה במבט החילוני־ליברלי שמאפיין רבים מראשי מערכת הביטחון. הגישה המערבית מניחה שכל בני האדם מונעים בסופו של דבר מאותם צרכים – שאיפה לחופש אישי, רווחה כלכלית ונוחות. הדתות והאידיאולוגיות נתפסות רק כמעטה חיצוני שמסתיר את האינטרסים ה"אמיתיים".

ממילא אם רק נכניס פועלים מעזה, וניתן הטבות כלכליות לתושבי הרצועה, איזה אינטרס יהיה לסינוואר לתקוף אחרי כל השפע הכלכלי שהם זוכים לו מישראל בהמלצתם החמה של שב"כ וצה"ל?

ד"ר עפר גרוזברד, מומחה בפסיכולוגיה בין־תרבותית ובהבדל בין העולם המערבי לעולם המוסלמי, שימש בתפקיד באמ"ן וניסה להסביר עד כמה לא נכון להסתכל כך על אויבינו. אך עוזרו של ראש אמ"ן נזף בו ואמר ש"אין הבדל בין תרבויות, כל התרבויות אותו דבר, כולנו בני אדם". גרוזברד השיב לו שהוא יכול להוכיח זאת מדעית על ידי סטטיסטיקות מובהקות שיש הבדלים מהותיים בין תרבויות שונות. אך זה לא הועיל לו, והוא פוטר מאמ"ן בעקבות גישתו.

לכן, גם כאשר היו התראות רבות שבישרו על ההתארגנות לטבח, השב"כ לא חשב להתריע, לעדכן את ראש הממשלה ולדרוש להקפיץ את הצבא, אלא סבר שזה עוד תרגיל, או חשש של חמאס מתקיפה ישראלית (כפי שטוען בכיר השב"כ לשעבר יזהר דוד). כידוע, הטבח הבהיר איזו גישה מחוברת יותר למציאות.

מה מניע את האנושות?

הנפש האנושית מורכבת יותר מכפי שהתפיסה המערבית החד־ממדית מאפשרת להבין. פרויד שם דגש על בקשת האדם לעונג, הפסיכולוג אדלר אמר שהאדם חפץ בעוצמה ושליטה, והפסיכיאטר המפורסם ויקטור פרנקל הדגיש את בקשתו למשמעות. מסתבר שכל הכוחות הללו פועלים בנפש האנושית (ויסודם בהיות האדם נברא בצלם א־לוהים), אך הדגשים בין התרבויות שונים בהחלט.

העולם המערבי אכן שם דגש על בקשת העונג. כמו פרויד שראה באמונה סוג של נוירוזה ( - הפרעה נפשית), אף המערב בז לאמונה; מדינות כמו רוסיה, צפון קוריאה, סין וכדומה – שמות דגש על בקשת השליטה (וכורתות בריתות בהתאם לגישה זו); ומדינות דתיות כמדינות האסלאם שמות את הדגש על בקשת המשמעות הדתית, ורק דרך פריזמה זו ניתן יהיה להבין את האופן בו הן מתנהלות.

הרב יונתן זקס כתב ש"בעולמו של השחקן הרציונלי מושלים האינטרסים... בתמונת העולם הזאת חסר רכיב חשוב: הזהות... פועלים כאן יצרים ששורשיהם עמוקים וחזקים יותר מכל חישוב של אינטרסים" ('לא בשם הא־ל').

מתוך כך נבין שהמערב טועה כאשר הוא מכנה את איראן 'שחקן לא רציונלי'. כשאנו מבינים את המניעים הדתיים העמוקים שלה, היא דווקא פועלת באופן עקבי ומאוד רציונלי להשגת מטרותיה.

להיכנס לראש של מחבל מתאבד

חוקרת מוסלמית שראיינה מחבלים פוטנציאליים העידה: "אף אחד מהמפגעים המתאבדים שהגיל שלהם נע מגיל 18 עד 38, לא התאים לפרופיל של אישיות בעלת נטייה התאבדותית. אף אחד לא היה חסר השכלה, עני מרוד, טיפש או מדוכא. רבים השתייכו למעמד הביניים והחזיקו במשרות מכניסות, שניים היו בנים של מיליונרים, וכולם נראו חלק אינטגרלי של המשפחה, ובקהילה הם היו נחשבים צעירים למופת" (מתוך הספר 'ג'יהאד'). גם אוסאמה בן־לאדן, ראש ארגון אלקעידה, שהוביל את הפיגוע הרצחני בבנייני התאומים בארה"ב, היה מיליונר.

המנהיג הרוחני של תנועת הג'יהאד האיסלאמי, עבדאללה שאמי, אף אמר בריאיון: "אנחנו לא משתמשים באנשים עם דיכאונות, המבקשים להתאבד בין כה וכה... כדי להיות קדוש מעונה, הנושא על גופו פצצה חיה ומתפוצץ, אתה חייב לרצות לחיות". הרב זקס הגדיר תופעה זו בשם "רוע אלטרואיסטי: רוע המבוצע למען מטרה מקודשת..."

מי באמת משיחי והזוי?

שם הגנאי "משיחי והזוי" נזרק לעתים קרובות לעבר גורמים דתיים בישראל. הרציונל מאחורי ביטוי זה הוא שכאשר אדם מקובע לחזון אמונה עתידני, הוא עלול להתעלם מהמציאות הריאלית ולהוביל להתנהלות הרסנית. אולם לאור זאת, מה קורה כשבוחנים את השאלה מי באמת משיחי והזוי במערכות השונות בישראל?

המחקרים מראים שאמונה היא תכונה טבעית בקרב ילדים מכל התרבויות, וכיום ברור שהיא ממשיכה לשחק תפקיד מכריע גם אצל מבוגרים. למעשה, אין אדם או חברה הפועלים ללא מערכת אמונות כלשהי - השאלה היא רק מהי אותה אמונה, והאם היא קשובה למציאות או מתעלמת ממנה.

כאשר בוחנים את התנהלות מערכת הביטחון בשנים האחרונות, ניתן לזהות דפוס של אמונה עיוורת ולא רציונלית. המלצות השב"כ וצה"ל להכניס פועלים ולדאוג למצב הכלכלי כגורם משמעותי למניעת טרור, התבססו על אמונה בלתי מעורערת בתפיסת "השלום הכלכלי" וקדושת התהליך המדיני, תוך התעלמות שיטתית מכל הסימנים והמחקרים הסותרים שהצטברו במציאות.

הבעיה המהותית טמונה בגישה חילונית-משיחית שאינה מכירה במניעיו הדתיים של האויב. גישה זו הובילה לאמירות כמו "חמאס מורתע, יש לו הרבה מה להפסיד" וסיכנה בפועל את ביטחון המדינה. ד"ר גרוזברד מגדיר זאת כמצב של "בוחן מציאות לקוי".

המאמין הריאלי

לעומת זאת דווקא הגישה הדתית-אמונית, זו שרבים ביקרו כ"משיחית והזויה", התבררה במבחן התוצאה כמפוכחת וריאלית. המבט הדתי, יודע לכבד את מניעיו האידאולוגיים של האויב, ולא לרדד אותם לשאיפות כלכליות בלבד, משום שהוא מכיר בכוחה הגדול של האמונה, ושלא ניתן לקנותה ב'נזיד עדשים'.

מסיבה זו, השינויים בראשי מערכת הביטחון לא יועילו אם מחליפיהם יחזיקו באותן פרדיגמות מחשבתיות חילוניות-ליברליות, הבזות למניע הדתי-אמוני, ורואות בכל התרבויות בליל זהה של אינטרסים מערביים. כיום מתברר שכבוד עמוק לממד האמוני לא רק מחזק באופן משמעותי את המוטיבציה של חיילינו היקרים, אלא גם מספק את המפתח להבנה מעמיקה של האויב ודרכי התמודדות עמו.

כשהמלחמה תנוהל ממבט אמוני המחובר לזהותנו, נהיה מפוכחים יותר, ריאליים יותר, והיכולת להגיע לניצחון במלחמה תהיה בהישג ידינו - בעזרת ה'. כדי להשיב את האמון בשב"כ, צריך להחזיר את אמונת ישראל לשב"כ.

הכותב הוא ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה