התחלה// נולד בשנת 1940 בגבעתיים, בה גדל. "בימים ההם גבעתיים הייתה עיר סוציאליסטית מאוד, אפילו יותר מחיפה. השכונה שלנו הייתה של עולים חדשים שהגיעו בשנות השלושים והארבעים. היו בה מכל הסוגים והמינים, דתיים וחילונים שהתנהלו בהרמוניה". בן הזקונים מתוך ארבעה אחים.
אבא// קדיש זרם ז"ל. מצד אחד היה חסיד קרלין, מצד שני איש הפועל המזרחי. כציוני, עלה לארץ עם שלושה תינוקות, אחרי שהעביר הכשרות בצפון אוקראינה. "בבית של אביו, שהיה חסיד קרלין שורשי, הייתה כבר תמונה של הרצל שאותה הביא לארץ ונתלתה בביתנו. בפולין הוא היה חקלאי והתכונן להמשיך בחקלאות בארץ, כשעלה בשנת 1933. את רוב כספו השקיע בקניית 50 דונם קרקעות בגוש עציון".
אמא// שרה לבית ברזר ז"ל. גדלה בעיר פינסק להורים ציונים. למדה בגימנסיה תרבות, בשפה העברית שהייתה שגורה על פיה כשעלתה לארץ. "לצד גידול הילדים, סייעה בחנות המכולת שהוקמה לפרנסת המשפחה".
לימוד חלומי// לאחר סיום כיתה ח', נסע ללמוד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה אצל הרב נריה והרב צוקרמן. "הישיבה הייתה קטנה יחסית, אבל המחזור שלנו כבר היה גדול ולמדו בו שמונים תלמידים. בתקופתנו התחילו ללמוד לימודי חול בישיבה - אותם היינו לומדים בשעות הערב, בבית הספר של כפר הרא"ה. הייתי מהצעירים בשכבה, ובדרך כלל בשעה האחרונה כבר הייתי ישן בספסל האחורי".
על מדים// בתור חבר גרעין 'אמונים' של בני עקיבא שמתכנן להיות קיבוצניק, התגייס לצה"ל כבר בגיל 17, אחרי שקיבל את אישור הוריו. "שובצתי בנח"ל במסגרת הגרעין, אבל המפקדים שהתפעלו מהכושר והמנהיגות שלי שלחו אותי לקורס מ"כים ולאחר מכן לקורס קצינים".
בפסגת ההר המושלג// בתור קצין בילה ארבעה שבועות במובלעת הישראלית שעל הר הצופים. "על ההר פיקד קצין בכיר שכונה 'מלך'. מצאתי חן בעיניו והוא הטיל עליי עוד ועוד משימות. פיקדתי על מוצב בשם 'פיזיקה' מול אוגוסטה ויקטוריה. לאחר שמפקד מוצב אחר הודח מתפקידו, התבקשתי לפקד על שני המוצבים. באותו חורף ההר כוסה בשלג עמוק ונאלצנו להוציא מארבים בתנאי מזג אוויר כמעט בלתי אפשריים. לא היו לנו מכשירי קשר אלחוטיים, והיינו מתקשרים באמצעות מתיחת קו טלפון. בכל פעם שהקו היה מתנתק, הייתי צריך לחצות את בית הקברות ולקוות שהחיילים עדיין בחיים וזאת רק תקלה טכנית".
מחיל אל חיל// ביום שבו השתחרר משירות הקבע בבקו"ם בתל השומר, בשעת צהריים, כבר השתתף בשיחת פתיחת שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם עשה שלושה תארים בפיזיקה ובמתמטיקה. "למרות שאלו מקצועות שדורשים השקעה מסביב לשעון, לא הייתה ברירה והייתי צריך לצאת לעבוד תוך כדי". במקביל ללימודים לדוקטורט, עבד בתור מורה במגוון בתי ספר.
החצי השני// חיה לבית לקסמן. קרובת משפחה שידכה ביניהם. במשך שנים רבות עבדה במחלקת הכספים באוניברסיטה העברית בירושלים.
הנחת// ארבעה ילדים. דרור (58), "נולד ביום האחרון של מלחמת ששת הימים, כשהייתי מגויס", ורדית (55), איילת (50) ושרית (41).
בונה עתיד// עם סיום הלימודים התחיל לעבוד במוסד חדש וצעיר שהוקם באותם ימים ונקרא 'בית הספר הגבוה לטכנולוגיה', לימים המרכז האקדמי לב. במשך 13 שנים שימש כמרצה בכיר וכפרופסור במחלקה לאלקטרואופטיקה. "המוסד היה בהיווצרותו, כך שאפשר לומר שהייתי ממייסדיו. פרט להוראה, כל אחד היה צריך לקחת על עצמו משימות נוספות. התפקיד שלי היה לתכנן את בניין הפיזיקה בהתאם לצרכים העתידיים. הקמתי את המעבדות של מגמת אלקטרואופטיקה, שהצמיחו בוגרים שעושים חיל בצבא. תכננתי והזמנתי את כל הציוד למעבדות".
נכנס לחממה// תוך כדי העבודה, קיבל תואר פרופסור. זמן קצר לאחר מכן, פרופ' זאב לב, שעמד בראש המוסד וממייסדיו, החליט לעודד מרצים וסטודנטים ליישם את הלימודים לכיוון פרקטי ולשקול הקמת מפעלי תעשייה וחממות סטארט־אפ. כך שבמקביל לעבודה בתור מרצה, עלה הרעיון להקים מפעל לציפויים אופטיים. "זה היה תחום עתידי מתפתח בארץ. הפגישו ביני ובין ד"ר אפרים גרינפילד, שחשב אף הוא על הרעיון. באנו יחד לפרופ' לב, ביקשנו להקים מפעל ושישכיר לנו חדר לטובת העניין. השקענו מהכספים שלא היו לנו ולקחנו הלוואות מהמשפחה. בהמשך צירפנו פיזיקאי נוסף, את ד"ר אפרים סקמסקי".
פריצה בין־לאומית// במהלך השנים הוביל זרם את חברת 'אופיר אופטרוניקס' להצלחה בין־לאומית. ההתחלה הייתה בחדר בגודל 15 מ"ר במכון לב. אחרי שנתיים וחצי, נשכר מתחם של 180 מ"ר בהר חוצבים, גויסו עובדים נוספים ועם השנים הפך למפעל הייטק לכל דבר. לחברה שני קווי מוצר עיקריים. האחד - עדשות ורכיבים אופטיים בעיקר לאינפרה־אדום, לשוק האזרחי והצבאי. "בתחום הזה החברה תורמת לביטחון ישראל, בכל התחום הצבאי של מערכות ראיית לילה, מערכות תצפית ומגוון הטילים של ישראל". התחום השני הוא מכשירי המדידה ללייזרים.
האקזיט// את המפעל ניהל במשך 37 שנים, עד גיל 72. "החברה צמחה, הצליחה מאוד והפכה לחברה ציבורית בישראל – עד שנמכרה לחברה אמריקנית כשהמכירות היו 120 מיליון דולר בשנה ו־700 עובדים במפעלים וסניפים ברחבי העולם. כיום אין כמעט מפעלים בתעשיית הרכב, תעשיית הטילים, יצרני לייזרים ומערכות הכוללות לייזרים או יצרני מערכות אינפרה־אדום בארץ שאופיר לא מספקת להם רכיבים אופטיים קריטיים".
מנטור עד יפן// אחרי הפרישה מונה ליושב ראש הדירקטוריון של חברת הסטארט־אפ 'רייקול קריסטל' במשך שמונה שנים. "הייתי מנטור של המנכ"ל הצעיר שנכנס לתפקיד וקידמתי את החברה שעבדה עד אז בשיטות של המאה ה־19 לשיטות של המאה ה־21. גם החברה הזאת נמכרה לחברה יפנית לפני שנה וחצי".
יש כבוד// על הצלחתו בקידום התעשייה הישראלית ועל מיצובה בצמרת הטכנולוגיה העולמית קיבל את פרס התעשייה לשנת 2003. בשנת 2010 הוענק לו אות עמית כבוד על פועלו ותרומתו למרכז האקדמי לב. "בטקס מתן התארים נתתי נאום קצר וניסיתי להעביר את המסר שאפשר להצליח בעסקים ולהיות אדם ישר".
מתנגדים// בעקבות הרקע של אביו בחסידות קרלין, בשנים האחרונות חידש את הקשרים עם חסידות פינסק־קרלין בירושלים. "עזרתי להם בכמה תחומים, אבל כשהגעתי לאדמו"ר והצעתי מלגות לכל הבחורים שיגיעו ללמוד במכון לב, רק אחד הגיע וזה מאוד אכזב אותי".
רץ כצבי// בשבוע הבא, כשהוא עוד רגע בן 85, יתחרה במקצה 10 קילומטרים במרתון ירושלים ויוכיח שוב שגיל הוא רק מספר. "השנה זאת השקעה כפולה ומכופלת. בערב סוכות נפלתי ושברתי את פרק הירך. באותו יום עברתי ניתוח. אמרתי למנתח שיותר מ־20 שנה אני רץ מרתון של 10 קילומטרים ואני רוצה לחזור לרוץ וביקשתי שייקח זאת בחשבון בזמן הניתוח. ברוך ה' הניתוח עבר בשלום, עשיתי תוכנית שיקום עצמית של חזרה לכושר, וכבר לפני חודש עמדתי בה. למרות שחליתי בשפעת במשך שלושה שבועות, השבוע חזרתי לרוץ ובעזרת ה' יהיה בסדר".
אם זה לא היה המסלול// "אבא שלי חלם שאחד הילדים שלו יקדיש את חייו ללימוד תורה. קצת אכזבתי אותו. אומנם אני לומד תורה, אבל לא באופן שהוא חלם עליו. כשהייתי סטודנט שנה שנייה במכון לב, אבא שלי הציע לשדך לי אברך חסיד קרלין שילמד איתי חברותא פעם בשבוע. נעניתי להצעתו והייתי נוסע לשכונת בית ישראל באופניים פעם בשבוע כדי ללמוד. אותו אברך הפך לראש ישיבה, ואחיו הגדול הפך לאדמו"ר מפינסק־קרלין. כבר בכיתה ט', כשלמדתי פיזיקה בכפר הרא"ה, ידעתי שזה התחום שאני רוצה לעסוק בו בחיים. זאת הייתה בחירה טבעית בשבילי ואני מאוד שמח בה".
במגרש הביתי
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל בחמש וחצי בבוקר. "קם לתפילת שחרית במניין של שש וחצי בבית הכנסת רבי יהודה הלוי בקטמון, מיד אחריה שיעור דף יומי, שמאז הקורונה ניתן בזום. לאחר מכן עוסק במגוון תחומים בהשקה לעיסוקים מלפני היציאה לפנסיה".
פלייליסט// "אוהב לשמוע חזנות והולך מדי פעם לקונצרטים ולשבתות חזנות. אוהב גם את שירי ארץ ישראל, בעיקר יהורם גאון ונעמי שמר, וכן את שירי ר' שלמה קרליבך ונוסח התפילה שלו".
השבת שלי// "סעודות שבת משותפות עם משפחה וחברים. עוסקים בדברי תורה, אך נזהרים לא להיכנס לפוליטיקה, עקב ספקטרום רחב של דעות".
דמויות מופת// הרב נריה והרב צוקרמן בכפר הרא"ה, פרופ' זאב לב והרב מרדכי ברויאר זצ"ל, חוקר התנ"ך. "תלמיד חכם גדול, שמעתי אצלו שיעורים עוד כשגרתי בבית וגן. אדם חושב, מעמיק מאוד ולפעמים גם בלתי צפוי. תקופה מסוימת שמרתי יחד איתו במשמר האזרחי, אז שמעתי ממנו לראשונה על הנוסח המדויק של כתר ארם צובא ואיך קיבל את ההחלטה מה הנוסח הנכון של התנ"ך עוד לפני שניתן היה להכיר את נוסח הכתר".
מפחיד אותי// "מהצד הפוזיטיבי, רוצה לשמור על בריאות טובה ושכל בני המשפחה, בהם שמונה נכדים שהיו במילואים, יהיו כולם בריאים. ברמה האישית לשמור על הכרה, תודעה וכושר גופני. להמשיך ללכת ולרוץ בכוחות עצמי".
משאלה// "שיהיה שלום בארץ ונחת מהמשפחה".
כשאהיה גדול// "מקווה שאמשיך להיות בן אדם".
לתגובות: yosefpr@gmail.com