עוד לפני שקיפץ לצלילי הבאנגר של התקופה "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים", הספיק שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף לספק אמירה שערורייתית שנשכחה מחמת השערורייה שרדפה אותה.
"אנחנו באמת רוצים שהעיר הזאת בית שמש תתפתח", אמר בוועידת בית שמש לחינוך, כשהכוונה לחינוך החרדי בלבד, "גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי - אז הוצאנו את זה מאיזה שהוא דרך לציבור החרדי, לא על כל הדברים אפשר לדבר עליהם".
מאז השר גולדקנופף הספיק להתנצל, ולהסתבך שוב, ולהתנצל, כשגם ההתנצלות נשמעת כמו לא יותר ממס פוליטי מהשפה ולחוץ.
"ברצוני להתנצל על האופן בו התבטאתי בנאום", כתב בפוסט ברשת X, "בניגוד לאופן בו ביקשו גורמים אינטרסנטיים לפרש את דבריי - לא נעשה דבר בניגוד לכללים". כלומר, הבעיה היא אצל הגורמים האינטרסנטיים ולא אצלו. אני הקטן, גורם שאין לו אינטרסים בתחום הדיור או החינוך בבית שמש, לא הצלחתי למצוא פירוש אחר לדבריו, אבל ניחא. את השר יש לבחון במעשים. הבעיה שהמבחן הזה חמור לא פחות.
הסערה הפחות מתוקשרת סביב גולדקנופף התרחשה בכנסת, די רחוק מלב השיח הציבורי, והיא לא נגעה לאמירות שלו אלא למעשים. רשימה ארוכה של חברי כנסת ושרים, בראשם השר עמיחי שיקלי שלקח את הנושא כפרויקט אישי מזה כשנה, שלחה לראש הממשלה מכתב בדרישה שיעצור החלטות שמתכוון שר הבינוי והשיכון להעביר בישיבת מועצת מקרקעי ישראל הקרובה. ההחלטה המדוברת מבקשת להעניק 90 אחוזי הנחה על שווי הקרקע ליוצאי מערכת הביטחון בני מיעוטים, בעיקר ערבים, דרוזים וצ'רקסים מהצפון שמשרתים בצה"ל, במג"ב או בשב"ס. המתנגדים נימקו שאין להם דבר נגד בני מיעוטים שבוחרים לתרום למדינה, ההפך הוא הנכון, הם רק מתרעמים על הפער בין היד הנדיבה שמגלה גולדקנופף כלפיהם ליד הקפוצה שבה הוא נוהג כמעט שנתיים נגד יוצאי צבא יהודים.
בשביל להבין את הכעס שהתפרץ במכתב הזה, צריך לחזור הרבה אחורה, ולגולל בקצרה את עלילות השר ויושב ראש רשות מקרקעי ישראל, ינקי קווינט. אקדים ואומר שאיני חושד בינקי קווינט כאדם אנטי־ציוני שמנסה להתנכל לחיילי צה"ל, אבל יש עובדות והן לכל הפחות תמוהות. הן מתחילות עוד לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כאשר הממשלה מקבלת החלטה על הענקת הטבות ברכישת קרקע בצפון, באזורי עדיפות לאומית א' או ב', ללוחמי מילואים. ההחלטה שעברה בממשלה הייתה צריכה לעבור כתקנה הלכה למעשה במועצת מקרקעי ישראל, שבראשותה עומד גולדקנופף ומי שמנהל אותה בפועל הוא המנכ"ל קווינט. הצעת ההחלטה לא עלתה, ישיבה אחר ישיבה, גם אחרי פרוץ המלחמה וההתגייסות האדירה של אנשי המילואים להצלת המדינה.
אחרי חודשים של מסמוס וקיפאון התעוררו כמה מאנשי הפלג הציוני בממשלה למחות נגד המריחה. השר עמיחי שיקלי, חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז יוסי שלי, שהוא גם חבר במועצה מטעם משרד ראש הממשלה, התחילו ללחוץ על קווינט להעביר את ההחלטה. הלחצים לא הועילו, עד ששלי החליט לנקוט מהלך כמעט חסר תקדים: הוא הביא את ראש הממשלה בכבודו ובעצמו לישיבת מועצת מקרקעי ישראל, ושם מול המצלמות הכריז בנימין נתניהו שהחלטת הממשלה על הענקת 90 אחוזי הנחה למילואימניקים על קרקעות בצפון תעבור.
בלחץ המסיבי הזה כבר לא יכלו לעמוד ברמ"י. ביוני 2024 עברה ההחלטה, אומנם לא על 90 אחוזי הנחה באופן גורף, אבל כן ניתנה הנחה נוספת למילואימניקים, כולל התיקון המיוחד לאלה שהתגייסו רק למלחמת חרבות ברזל ולא השלימו שש שנים של שירות מילואים פעיל. נוצר מצב שבו בצירוף ההנחה של אזור עדיפות לאומית, דירה ראשונה לזוגות, הנחת יוצאי צבא והנחת מילואים – ניתן להגיע להנחה מכובדת מאוד. גם מכשול נוסף, תקרת שווי נמוכה מאוד שבעבורה ניתנת הנחה, הוסר. לכאורה, ובא לציון גואל.
אלא שאז התברר שבזמן שיד אחת מעניקה הנחות נדיבות לאנשים שמסרו את נפשם למען המדינה, היד השנייה מנטרלת אותן. כמה צעדים ננקטו ברמ"י, שהפכו את הנחת מילואים לחסרת ערך כמעט. הראשון הוא השתלטות על ועדות הקבלה במרחב הכפרי. הכנסת העבירה תיקון לחוק האגודות השיתופיות, שלפיו ניתן לסנן מועמדים בוועדות קבלה ביישובים עד 700 משפחות. הרעיון פשוט: יישובים קטנים בגליל מצאו את עצמם נכבשים בשקט על ידי משפחות ערביות מהכפרים הסמוכים שביקשו לשפר דיור. מכיוון שחצו את רף 400 המשפחות שמאפשר סינון באמצעות ועדה, והיו מחויבים על פי חוק לאפשר גם למשפחות ערביות לרכוש מגרשים, הם פשוט החליטו להפסיק לשווק מגרשים ולהקפיא את הצמיחה שלהם. התיקון שהועבר בכנסת, שמאפשר ועדת קבלה גם ליישובים עד 700 משפחות, היה אמור להביא לצמיחה אדירה. בטח עם ההנחות החדשות למילואימניקים.
בצעד תמוה מאין כמותו, ברמ"י החליטו לפרש את החוק על פי צו כרסם, ולהודיע ליישובים שהם אלה שיבצעו את הסינון במכרזים. מה שקרה בפועל הוא שרמ"י בנה מאגר על פי ההצעות הראשונות שהגיעו למכרז, שמתוכו רשאים היישובים לסנן. זה הביא לכך שגם אחרי התיקון לחוק, יישובים קטנים בגליל עמדו בפני מצב שבו הם חייבים לקבל משפחות ערביות כדי לצמוח ולשווק מגרשים נוספים. בפועל הם נרתעו מהשתלטות ופגיעה בצביון, ונמנעו מלשווק קרקעות.
בנוסף לכך, ברמ"י החליטו להתחכם ולהפוך את ההנחות למילואימניקים לחסרות משמעות. השיטה הייתה הקפצה של מחירי הקרקעות למחוזות בלתי ריאליים, כך שלאחר כל ההנחות החדשות הם עדיין יעמדו על הרף הישן ואף יותר מכך. שוב, הם לא יהיו אטרקטיביים למשפחות צעירות ולא ייצרו את אפקט ייהוד הגליל שביקשה הממשלה לקדם. ברמ"י טענו שהעלאת המחירים מבטאת את העלייה הריאלית בכל המדינה, אבל העיתוי והחדות של העלייה רומזים על מוטיבציות אחרות. בפועל, ההחלטה שקידם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו הפכה לאות מתה. המשפחות היהודיות לא נוהרות והקרקעות לא משווקות בהמוניהן.
אופיר שיק, סגן ראש המועצה האזורית הגליל התחתון ויושב ראש עמותת 'לב בגליל', מייצג ממש את הצנטרום של הקבוצה שנדחקה לתחתית סולם העדיפויות של רמ"י. הוא גם מייצג את היישובים הכפריים באזורי עדיפות לאומית א' וב', גם גר שם בעצמו, וגם קצין שעושה מאות ימי מילואים בהקמת חטיבת מילואים חדשה. "ברשות מקרקעי ישראל חייבים להפנים שיש חסמים משמעותיים שנמצאים תחת אחריותם", הוא קורא להם, "המעכבים את המשך פיתוחו של המרחב הכפרי בגליל ואת ההתיישבות היהודית באזור. נדרשת מהם פתיחות להקשיב ולשנות גישה, במקום להיאחז בעמדותיהם הנוקשות".
בעיניו, "יש שני נושאים עיקריים שדורשים מענה דחוף: ועדות הקבלה – סוגיה קריטית שמקפיאה בפועל את ההתיישבות היהודית ומונעת את התפתחות היישובים, והעדפת יוצאי צבא שאינם יהודים בהטבות – אפליה שיוצרת עיוות ופוגעת בעידוד ההתיישבות היהודית. כעת יש הזדמנות אמיתית להסיר את החסמים ולפתור את הבעיות שמעכבות את פיתוח ההתיישבות בגליל. הגיע הזמן למעשים".
על רקע הדווקנות הזאת לנוכח משפחות יהודיות וציוניות שמשרתות את המדינה, צורמת במיוחד היד הנדיבה לבני המיעוטים. בהחלטה שביקשו השר ומנכ"ל הרשות להעביר השבוע, הם רצו ליצור מצב שבו כל בן מיעוטים ששירת באחת המסגרות הלאומיות יקבל אוטומטית 90 אחוזי הנחה, בלי צורך לעמוד בתנאים כלשהם ולצבור הנחות. המגרשים ממתינים לו בשפע, בלי מחסום היישובים הקטנים והצביון, אין צורך בשירות מילואים תובעני בשביל ההנחה והמחירים ההתחלתיים לקרקע נמוכים בהרבה מאשר באזורים היהודיים. היצע וביקוש, כמובן.
ראש הממשלה נענה לדרישת חברי הכנסת, ודרש לעכב את ההחלטה לפחות בשבועיים. עוד נראה מה יולידו השבועיים הללו, אבל את הטעם הרע אין להשיב. מדוע אחרי שנה וחצי של הקרבה – שממש לא בדרך להסתיים – משפחות המילואימניקים צריכות להתחנן ליחס שווה? מכאיב.
הזוכים הגדולים בהגרלה
הגורם הנעלם בסיפור הזה הוא מפת האינטרסים. באופן גס, אנחנו די מבינים מה כל אחד רוצה. השר גולדקנופף מעוניין שרמ"י תפתור את בעיית הדיור במגזר שלו. היא יכולה לעשות זאת בשלל דרכים, בין היתר באמצעות מבצעי "דירה בהנחה". הנתונים של גולדקנופף במישור הזה הם פנומנליים. הוא הצליח להפוך את רמ"י למפעל דירות בזיל הזול למגזר החרדי. בהגרלה שהתקיימה בספטמבר האחרון, למשל, ממש ביום שבו קיבלתי צו 8 בהפתעה ויצאתי לתמרון בלבנון, הוא הצליח להסיט כמעט 50 אחוזים מהדירות בהגרלה ל"צביון חרדי".
מסתבר שהאמירה של גולדקנופף לגבי בית שמש לא הייתה חלולה. 2,175 דירות שווקו במחירי רצפה של כמיליון שקלים לציבור החרדי בבית שמש, בזמן ששאר 11 הערים והיישובים בהגרלה הסתפקו יחד ב־2,566 דירות בלבד. זה נתון שקשה לתפוס. כמובן שבני הציבור החרדי אינם מנועים מלרכוש דירות להשקעה או למגורים גם בשאר המקומות, חוץ מהכמות האדירה שמוקצית ספציפית להם. במילים אחרות, אם אתה נמנה על מגזרו של גולדקנופף הסיכוי שלך לזכות בדירה במחיר שפוי הוא פי כמה מאשר אם אתה מילואימניק פראייר. אגב, גם בהגרלות מוקדמות יותר ב־2024 אחוז הדירות ב"צביון חרדי" עלו על אחוז החרדים באוכלוסייה, אם כי בשיעורים הזויים פחות. חודשיים לאחר מכן נסגר עוד מכרז "צביון חרדי" לקבלנים בבית שמש, הפעם בהיקף של 1,077 יחידות דיור, כך שגם בשנים הקרובות מובטח להם דיור במחיר נוח.
לרמ"י, מצידה, יש סכסוך מתמשך עם היישובים והמועצות בגליל. האינטרסים לא מתכנסים. לטענת גורמים במועצות מקומיות באזור שאיתם שוחחנו, בעוד שתושבי היישובים הכפריים בגליל מעוניינים בחיזוק ההתיישבות היהודית והבאת אוכלוסייה צעירה ואיכותית, רמ"י מסתכלת דרך הפריזמה הכלכלית. הכסף הגדול מבחינת רמ"י נמצא בכלל באזורים העירוניים במרכז הארץ ובמגדלים שנבנים בהם, כך שהצפון שולי במובן הזה. למנהיגי המועצות המקומיות בצפון הם אומרים שהשוק צריך לעשות את שלו, ושמחירי הקרקע ייקבעו על פי ההיצע והביקוש. הנושא היהודי, כך נראה, לא בוער להם.
אין עדות לדיל נסתר או קנוניה חרדית־ערבית סביב הזנחת הציבור היהודי המשרת בצפון. לפחות לא בשלב הזה. אבל יש כאן, לכל הפחות, אדישות מופגנת של אנשים שבוחנים את טובת המדינה דרך החור של הגרוש. הלה עסוק בכסף, ההוא באנשי שלומו, ואנשי המילואים שמעולם לא עסקו בלובי לעצמם נשארים ללא מענה. נותר רק לקוות שההתעוררות בקואליציה לנושא, תישא הפעם גם פרי.
לתגובות: yoniro770@gmail.com