שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, יושב ראש יהדות התורה, נצפה השבוע מפזז בחתונת אחיינו למנגינת 'בשלטון הכופרים' ועורר סערה. השר תועד כשהוא מוקף בבחורי ישיבה רוקדים בהתלהבות לצלילי השיר: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים. נמות ולא נתגייס, לקדש שם שמיים". גולדקנופף לא רק שלא הביע קול מחאה תוך כדי השתלשלות הדברים, אלא המשיך בריקוד סוחף יחד עימם. תוך שעות התעוררה ביקורת ציבורית חריפה נגדו, ונציגי ציבור רבים מימין ומשמאל יצאו בקריאה לפטרו. ההתנצלות הגיעה במהירות. "השתתפתי הערב בחתונה של בן משפחה, ובתוך כדי הריקוד התחלפה המוזיקה לשיר שאין דעתי נוחה איתו בלשון המעטה. כדי שלא לפגוע בחתן ובני משפחתו נותרתי במקום, ולצערי יש מי שניצלו זאת להסתה כאילו אני מסכים לתוכן השיר. אז הנה: אני מתנער ומגנה", לשון ההתנצלות. שעה קלה לאחר מכן פרסם התנצלות נוספת. "בהמשך לגינוי שפרסמתי, ליבי עם כל אלו שנפגעו ובצדק. בלהט הריקודים והמוזיקה לא שמתי גבולות, ודווקא כמי שעוזר למילואימניקים, שחרד לשלום החיילים ומתפלל להצלחתם, אני מבקש סליחה. הייתה עליי חובה להשתיק את התזמורת במקום, וכך אפעל להבא". ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב: "טוב עשה השר גולדקנופף שהתנער מהשיר שנוגן באירוע שבו נכח". כבר לא מדובר במקרה יחידי אלא בתופעה רווחת בהרבה המלמדת על הלך הרוח בחברה החרדית. השיר 'בשלטון הכופרים', המזוהה עם אנשי נטורי קרתא, הפך לאחרונה שכיח יותר ויותר בחתונות חרדיות, כנסים ואירועים. עמדות אנטי־ישראליות הפכו ברחוב החרדי לנוכחות, והקריאה המיליטנטית 'נמות ולא נתגייס' הפכה לסמל המאבק נגד גיוס בחורי הישיבה לצבא. נציגי הציבור וההנהגה הרבנית טוענים בתוקף שגיוס בחורי ישיבה לצבא הוא בלתי אפשרי ויפגע פגיעה אנושה בעולם התורה, ומכאן שהמאבק מבחינתם הוא על הבית. נדמה שככל שסוגיית גיוס החרדים עומדת על הפרק, כך מגמת ההקצנה בחברה החרדית מתחזקת והציבור החרדי מאמץ רטוריקה של בידול וניכור מהמדינה. עוד באותו נושא: מישיבה חרדית לתפקיד מפתח בצה"ל חרדים קיצונים חוסמים את כביש 4 "אתן העיניים של המדינה - מי שנותן, יקבל" "זרקו עלי אבנים וטיטולים, מחיר הגיוס כבד" "קודם תוכיחו שזה עובד" יעקב איזק, חבר המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, מודאג ביותר מהשיח המקצין בין הציבורים בישראל: "מה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה הוא שלצערנו חזרנו לריב", הוא פותח. "החיבור והלכידות החברתית שחשנו כולנו בתחילת המלחמה לצערנו נמוגו. חזרנו לריב. יש לכך המון הסברים, אני מבקש להתמקד בהיבט החרדי. בחברה החרדית ראינו בתחילת המלחמה לכידות והזדהות. כמי שחי, נולד והתחנך בציבור החרדי, ראיתי וחשתי את זה. היינו חלק מזה. כל הותר לפרסום פוצץ לנו את הלב. אנשים שמו רגע בצד את הוויכוח ואת ההבדלים, כי הבינו שאנחנו נלחמים ושאנחנו בעת צרה", הוא מתאר את התחושות בחודשים הראשונים של המלחמה. "לצערנו לאט לאט הדברים נשכחו, והדבר העיקרי שפורר את הלכידות היה השיח הציבורי על רקע חוק הגיוס. חוק הגיוס פקע והמלחמה פרצה, וזה קרה יחד. זה טראגי שאנחנו צריכים להתעסק בסוגייה כל כך רגישה וכל כך מורכבת דווקא בעיתוי הנוכחי", הוא מסביר את הגורם העיקרי לנפיצות הרבה. "הנושא הזה קורע אותנו לאורך שנים, כבר 70 שנה מנסים למצוא לו פתרון. מדובר בוויכוח ערכי ואידאולוגי, ורצה הגורל והוא התפוצץ דווקא בעת הזאת. באה המלחמה וחידדה את הקצוות לרמה הכי אמוציונלית והכי רגישה שיכולה להיות". בעקבות העיתוי המורכב איזק מזהה ציפוף שורות והקצנה בחברה החרדית: "אני בא משם. אני חרדי חסיד קרלין, תושב מודיעין עילית, חרדי מההארדקור והמיינסטרים, ואני יודע בדיוק מה חשו בציבור החרדי בתחילת המלחמה, מתפילות מי שבירך לחיילים והתנדבות ועזרה במה שרק אפשר". וזה נגמר? עכשיו אתה לא רואה את זה? "לצערי בציבור החרדי השיח סביב חוק הגיוס פגע בזה. גם אנשים שכבר מבינים וחושבים שצריך להשתלב, רואים איך לומדי התורה הופכים ל'עבריינים' ול'עריקים' ואת כל ההסתה התקשורתית ושהם הפכו ל'משתמטים', וזה נגמר אצלם. אדם חרדי מן השורה צריך לקחת החלטה איפה הוא. אם יכולתי עד היום להזדהות עם החיילים, לאהוב אותם ולחבק אותם ולהבין שלימוד התורה הוא חשוב, ברגע שהקצוות מתחדדים אני צריך לבחור צד - האם אני בעד הרדיפה והסנקציות נגד הציבור שלי, או שאני בצד השני, של הציבור שאני בא ממנו". אתה מציג את זה כברירה - או שהחרדי תומך בחיילים או שתומך בבדלנות, אבל אולי יש עוד אופציה, לראות אחים בצרה ולהיכנס מתחת לאלונקה? למה שמי שלא לומד תורה לא יתגייס? "הנושא הזה של לא להתגייס לצבא הוא לא נושא טכני, הוא מהותי", הוא מבקש לחדד. "אדם חרדי, מאז שהוא נולד הוא לא מתחנך לפי האתוס שהאדם מהציבור הכללי חי אותו. 70 שנה הסברנו וחינכנו שלא עושים את זה ורק תורה ורק תורה, ושגם מי שלא לומד צריך לשמור על ההגמוניה ועל הסביבה כדי שלא יהיה חילוני, ופתאום אומרים לנו: סליחה, טעינו, כרגע כולם צריכים להתגייס". אולי כי קרה מה שקרה בשבעה באוקטובר, אירוע בקנה מידה אחר? "גם אם תשכנעי את הבחור החרדי שזה חשוב וזה קדוש, זה בסוף עניין אידאולוגי־ערכי. הוא לא יכול לקבל את זה". איזק טוען כי כדי לחולל את השינוי בגיוס החרדים לצבא לא יועילו רק סנקציות כלכליות ואחרות, אלא נדרש מהלך ארוך־טווח כדי להניע לשינוי עומק יסודי. "ההנהגה הפוליטית ובפרט ההנהגה הרבנית לא יודעות לעשות את השיפט הזה. הייתה פה אמונה שאסור להיכנס לצבא ושהצבא יחלן אותך, ופתאום - כולם צריכים להתגייס. הצעיר החרדי לא בא משם ולא חי את זה. אלה תהליכים של דורות. אי אפשר לצפות לשינוי ברגע אחד. זה לא עובד ככה. הדבר הזה צריך לעבור טרנספורמציה". אבל אנחנו בזמן חירום. "בזמן חירום לא רבים ולא משמיצים, אבל הפוליטיקה נכנסה לדיון הזה, והשיח הציבורי רווי השמצות והסתה. תיכנסי למודיעין עילית או לאלעד ותגידי לאנשים שכל החיים חינכו ולימדו אותם שהצבא מחלן אותם: תתגייסו היום. אי אפשר להגיד לקהל שהוא ערכי־אידאולוגי 'תשתנה ברגע אחד, אחרת נהפוך אותך לעבריין ועריק', ואומרים לו 'תשמע, אתה לא תצא לחו"ל, לא תקבל הטבה במעונות'. התחושה הלעומתית הזאת, אני לא יודע מה היא תעשה, אבל אני יודע בוודאות שהיא לא תביא אנשים לצבא". למה ההנהגה של הציבור החרדי לא באה ואומרת: יש לנו שוליים של צעירים שלא לומדים ומבזבזים את היום שלהם, שהם יתגייסו. "כמו שלרמטכ"ל יש אחריות לצבא, להנהגה החרדית יש אחריות לציבור שלה. הציבור החרדי הוא לא רק אלה שלומדים. ההנהגה צריכה לדעת שהציבור שלה לא הופך להיות חילוני. כל עוד היא לא בטוחה בזה, היא תעשה הכול לשמור על הקיים. גם אם בחור לא לומד תורה, זה לא אומר שהוא הופך להיות חילוני. אדם יכול להיות חרדי מן השורה ולנהל אורח חיים חרדי גם אם הוא לא לומד בישיבה, אבל צריך לתת לו את התנאים המתאימים. המנהיג החרדי חושש לומר לבחור בן 18 שלא יכול לשבת וללמוד - לך תתגייס. יש לו אחריות כלפיו. האחריות לשמור על עולם התורה היא על הכתפיים של גדולי הדור", הוא מדגיש. "את מציעה שמי שלא לומד שילך לצבא, אבל גדול הדור צריך לקחת אחריות על העתיד שלו, כי אחרי שנה שהוא יהיה בצבא, עם כל מה שקורה בצבא, יש סכנה לעולם הרוחני שלו. האחריות של גדולי הדור היא לוודא שהוא יישאר חרדי". בצבא יש עכשיו אפשרויות חדשות לצעירים החרדים, כמו החטיבה החרדית חשמונאים. "תאמיני לי שאם גדולי התורה היו יודעים במאת האחוזים שאדם חרדי שלא לומד תורה מתגייס לצבא וחוזר חרדי כמו שהיה - אני אומר לך שכולנו היינו הולכים לצבא. בשלב הזה אין ביטחון לכך. יותר מזה, עד עכשיו לא היה גם רצון לזה", הוא מפנה אצבע מאשימה. "כי עם כל היוזמות הדומות האלה עדיין אנחנו לא יודעים לומר שהן שמרו על ההגמוניה החרדית". עוד באותו נושא: מילה שלו עניין אישי והפעם עם ברי (ברכיה) רוזנברג עמית לדרך יורים ובודקים וחטיבת חשמונאים? "זה קרה עכשיו, והיא עוד צריכה להוכיח את עצמה. לצערם של גדולי הדור ההבטחות שניתנו להם לאורך השנים לפני שבעה באוקטובר מהצבא לא הוכיחו את עצמן, בלשון המעטה. קודם תוכיחו שזה באמת עובד. זה לא עניין טכני, לוקחים פה אחריות על אנשים. יש לי שעות רבות עם האחראים בצבא לנושא הזה". החיבור העיר את הקיצוניים גם העיתונאי והפרשן החרדי ישראל כהן מתאר את מגמות ההקצנה בחברה החרדית בגרף עולה, אך משוכנע כי קיים פתרון ממשי למנוע את הידרדרות המצב: "אחרי שבעה באוקטובר היה נדמה שחל שינוי בחברה החרדית ביחסה לצבא ולמדינה. הייתה יותר התנדבות, הגיעו לשטחי הכינוס, ארגונים תרמו אפודים וציוד לחיילים, ביקרו פצועים, אורגנו תפילות ומה לא. צריך לומר שכבר בנקודה הזאת נוצרו פערים, כי בעצם הרף הגבוה שהחרדים נתנו לא פגש את המינימום שהחברה הישראלית ציפתה מהם", הוא מצביע על ליבת המחלוקת. "בחודשים האחרונים הפער הזה צף ועלה בעיקר בציונות הדתית, בגלל ההבדלים האידאולוגיים בין המגזרים. באותם ימים הייתה גם סוג של ריאקציה פנימית, כי בחברה החרדית, בעיקר בזרמים היותר קיצוניים, היו מי שראו באופן שלילי את כל ההתקרבות הזאת לישראליות ואת ההזדהות עם הלוחמים ועם צה"ל. מכאן שהחיבור של החרדיות והישראליות במובנים רבים הוא זה שהוליד את ההקצנה". כהן מצביע על נקודת שבר נוספת: "לפני שנתיים הלכנו לחמש מערכות בחירות, וכשהגענו למערכת הבחירות החמישית עם 64 המנדטים של ממשלת הימין, החרדים אמרו שלכל אחד מגיע את שלו. הליכוד רוצה את הרפורמה המשפטית, הציונות הדתית רוצה כספים להתיישבות, ולנו חשוב חוק הגיוס ותקציבים לעולם הישיבות. הציפייה הייתה שמיד כשקמה הממשלה יעבירו את חוק הגיוס, אבל זה נמשך ונמשך, ופה התחיל התסכול הגדול. לחרדים יש אכזבה מחברי הקואליציה, כי גם הם כנציגי הציבור החרדי לא חושבים תמיד באופן זהה על ההתיישבות או על הרפורמה המשפטית, אבל בקואליציה כל אחד נותן את חלקו לשותפים. לכאן נוסיף את הסיפור של היועצת המשפטית ושל בג"ץ שביטל את החוק. ככה הצטבר כעס גדול בחברה החרדית, ולראשונה המיינסטרים הליטאי, הרב דב לנדו שהוא מנהיג דגל התורה, אימץ בפועל את העמדה שתמיד הייתה מיוחסת לפלג הירושלמי - לא להתייצב בלשכות הגיוס. גם החסידויות הגדולות וגם חלק מש"ס ובעצם כל המיינסטרים החרדי אימץ את העמדה שלא להתייצב בלשכות הגיוס, וזה גרם לעוד יותר קיצוניות. חשוב לציין שזה לא מגיע מאותו מקום של הפלג הירושלמי, שהוא באמת לא רוצה להתייצב ולא רוצה בכלל קשר עם המדינה. החרדים רוצים שיהיה הסדר, אבל הם אומרים שבמצב כרגע, שאין הסדר ואין חוק, הם לא יכולים להתייצב. זה הוביל את ההקצנה הגדולה". לאן נעלמה ההשקפה שביטא הרב שך, שמי שלא לומד שיתגייס? "אני לא חושב שהיא נעלמה, וזה בסיס ההבדל בין המיינסטרים החרדי לפלג ירושלמי. הפלג הירושלמי רוצה שבסוף באמת לא יהיה פתרון והוא חותר לפיצוץ, ולעומתו המיינסטרים החרדי חותר להסדר. החרדים לא יכולים לחיות עם זה ש־70 שנה הכול היה מסודר ופתאום בחורי ישיבות נורמטיביים הופכים 'עריקים'. הם לא יכולים לצאת לחו"ל, מפחדים לעבור ברמזור כי אולי הם יעברו בדיוק כשמתחלף האור הירוק לאדום, ויעצור אותם שוטר ויעביר אותם למשטרה צבאית, והם יהיו עריקים. יש פה בעיה אמיתית", הוא מדגיש. "אם יהיה חוק, אני מעריך שיהיה אפשר להגיע למספרים גבוהים של גיוס ושאלו שלא לומדים או מוגדרים שלא לומדים, חלק גדול מהמיינסטרים החרדי וההנהגה החרדית יעלימו עין מגיוסם. לא יודע אם יוכלו לתמוך בזה באופן אקטיבי, אבל גם רבנים כמו הרבנים הליטאים, או הרבנים הספרדים שחלקם אומרים היום שגם מי שלא לומד אסור לו להתגייס, יעלימו עין או יתמכו בזה תמיכה שקטה. אני מעריך שזה באמת הכיוון הנכון לפתרון", הוא מציין. "ברגע שיהיה חוק, אז לפחות ידעו שמי שלומד תורה 'תורתו אומנותו' והמעמד מסודר. זה כבר ירגיע את ההנהגה ואת הציבור החרדי. דבר שני, אם יהיו יחידות מיוחדות למתגייסים חרדים וידעו שמי שנכנס חרדי לצבא גם יוצא חרדי, זה גם יכול להרגיע. לדעתי זאת הדרך הנכונה באמת לשילוב". ההנהגה החרדית לוקחת בחשבון את הכעס המצטבר שחש הציבור הישראלי כלפי המגזר? "להנהגה החרדית המיינסטרימית חשוב שלא יהיה חילול השם, אבל היא כמובן מחויבת קודם כול ללימוד תורה ולמעמד בני הישיבות. זו המחויבות הכי גבוהה שלה. גם עכשיו, אם הם לא היו לוקחים בחשבון את הכעס המצטבר בציבור הכללי, הם היו נותנים כבר ממזמן אולטימטום לנתניהו, אבל הם לא עושים את זה כי הם מבינים שהמצב בציבוריות הישראלית מורכב על רקע המלחמה. אני חושב שההנהגה החרדית המרכזית כן מסתכלת וכן מתכתבת באיזשהו אופן עם מה שקורה סביבה. נכון שהיא לא חלק מהישראליות, אבל היא כן לוקחת אותה בחשבון, ולכן גם יחסית נזהרת באמירות, אבל מעל הכול עומדת התפיסה החרדית והיא שלימוד תורה, ורק הוא, מגן על העולם, וכל זכות הקיום שלנו פה בארץ ישראל היא בזכות לימוד התורה. כל האידאולוגיה החרדית בנויה על זה, ולכן בסופו של דבר המחויבות היא בראש ובראשונה לדבר הזה. "באופן אישי אני כן חושב שאולי בהסברה יותר נכונה היה אפשר להנמיך את הלהבות, לצמצם את הפערים וללבן את הדברים בלי להגיע לקרע. יכול להיות שהיה אפשר לעשות את אותו דבר בצורה אחרת", הוא מלין. "יכול להיות שאם החברה הישראלית הייתה מבינה שהמטרה בסוף היא שאלו שלא לומדים בישיבות - אם תהיה להם מסגרת חרדית מתאימה בצה"ל או בשירות לאומי - יתגייסו, אז יכול להיות שהייתה פה הבנה. כרגע הצדדים מדברים בשיח חירשים זה עם זה. מדברים בשפות שונות ומתוך תרבות והשקפה שונות לגמרי, אף אחד לא מבין את השני, וחבל".
