ביום ראשון הקרוב, בישיבת הממשלה, נתבקש לאשר החלטה שמביא לפתחנו דודי אמסלם, השר לשיתוף פעולה אזורי, להפסיק את תמיכת המשרד, ובעצם את תמיכת הממשלה, בפרויקטים ובפעולות לשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית.

ההחלטה מובאת תחת הכותרת "תיקון החלטת ממשלה", והיא אכן תיקון חשוב. כמעט לא יאומן, שעד היום, מצאה מדינת ישראל לנכון לתמוך כספית ברשות הזו, שהיא אחד האויבים המרים והמסוכנים ביותר שלנו. אז איך אומרים? מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

בזמן שאנחנו – כך אני מקווה – נצביע בעד ההצעה של השר אמסלם, ימשיכו בכירי הרש"פ והפעילים מטעמה לפעול מול "מועצת זכויות האדם" של האו"ם להקמת מנגנון חקירה בינלאומי שיעסוק באיסוף ראיות לפשעי מלחמה והפרת זכויות אדם שבוצעו ע"י ישראל בעזה וביו"ש, ובהכנת תיקים משפטיים נגד מי שיחשדו ב"פשעים" אלה, ולהעבירם לבתי הדין הבינלאומיים בהאג. ההצבעה על ההצעה השטנית הזו נקבעה ליום חמישי הקרוב. אויבים מסוכנים כבר אמרנו?

"אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על-פי משה, עבודת הלויים, ביד איתמר בן-אהרן הכהן" – מה פירוש המילה פקודי? "פקודי המשכן וכליו – הוא עבודה המסורה ללוויים במדבר, לשאת ולהוריד ולהקים, איש איש למשאו המופקד עליו" – מסביר לנו רש"י. מילת המפתח של פרשתנו – "פקודי" – מבטאת את האחריות העצומה המוטלת על אדם מרגע שהופקד על תפקיד מסוים. האחריות הזו לא מאפשרת להעלים עין, או לעמוד מנגד. היא מחייבת לחקור וללמוד, להקשות וליזום, ולהוביל תיקון במקום בו הוא נדרש. אני מניחה שהאחריות הזו היא שהנחתה את השר אמסלם להביא אלינו, לממשלה, את ה"תיקון" הזה, את ההחלטה האחראית המתבקשת בדבר הסרתה של הרשות הפלסטינית מרשימת מקבלי התמיכה במשרדו. אני מודה לו על כך ומעריכה מאד את הצעד שנקט.

הדברים נכונים שבעתיים ביחס לחברות בקבינט המדיני-בטחוני. התפקיד הזה מטיל עלינו אחריות עצומה ומחייבת פי כמה. זו הסיבה שאתמול בבוקר פניתי במכתב לראש הממשלה, ולכל חברי הקבינט וביקשתי לקיים בהקדם דיון בו תיקבע מחדש הדירקטיבה (-ההנחיה) המדינית והבטחונית הראויה כלפי הרשות הפלסטינית. הצורך הזה התחדד אצלי כבר בחודש כסלו, כשתוך כדי ישיבת הקבינט בפיקוד המרכז, התברר לי שבצה"ל סבורים, משום מה, שקיימת החלטת קבינט המחייבת "לחזק את הרשות הפלסטינית". ושתחת התפיסה השגויה הזו, מאפשרים ל"מנגנוני הבטחון" של הרש"פ לקיים בג'נין מבצע צבאי תחת הכותרת "הגנת המולדת". מולדת? השומרון הוא המולדת של ערביי הרש"פ? או המולדת שלנו?

האם יתכן שקציני צה"ל צודקים, וזו אכן הדירקטיבה? טרחתי לעיין בכל החלטות הקבינט על מעמד הרש"פ ועל היחס כלפיה, ולא מצאתי בהן אף החלטה שקובעת שיש לחזק את הגוף האנטישמי, העוין והמסוכן הזה. להפך. מצאתי החלטה הקובעת שיש "למנוע קריסה" של הרש"פ, וגם זאת תוך דרישה תקיפה ממנה לחדול מפעילותה נגד ישראל בזירה הבינלאומית המשפטית-מדינית, מן ההסתה נגדנו כולל במערכות החינוך שלה, מהתשלומים למשפחות המחבלים, ומהבניה הבלתי חוקית בשטחי C. יותר מכך: מצאתי גם החלטות קבינט שעניינן לגרוע מסמכויותיה של הרש"פ, למשל בכל הנוגע לאכיפה בשמורה ההסכמית שבגוש עציון, או לאכיפה בתחומי איכות סביבה ועתיקות בשטחי B. פניתי כבר אז, בכסלו, לראש הממשלה וביקשתי לדייק את הדירקטיבה, כדי שקציני צה"ל הבכירים לא יטעו בה.

בינתיים, בזמן שהדיון החשוב הזה עדין לא נקבע, הרש"פ עסוקה עד מעל הראש בקמפיין "מתיחת פנים" שנועד לאפשר לה לקבל תקציבים מגורמים בינלאומיים, וחמור מכך: לשדרג את מעמדה בזירה הבינלאומית כמועמדת-מובילה לקבל את השלטון ברצועת עזה ב"יום שאחרי" המלחמה. כחלק מהקמפיין ביצעה הרש"פ שינויי חקיקה שמאפשרים לה להעביר את התשלומים למחבלים מקופה תקציבית אחרת, כך שלא יראו כ"משכורות" אלא כתמיכות בנזקקים וכדומה. הכסף – אותו כסף, רק הכיס ממנו הוא יוצא – השתנה. "מצג שווא" – מכנים זאת ראשי מערכות המודיעין שלנו. אבל הרי חובתנו לשקף הגדרה זו לעולם כולו.

חלק נוסף בקמפיין מתיחת-הפנים של הרש"פ הוא תיקון ספרי הלימוד ותכניות הלימודים, כך שלא יכילו תכנים של הסתה. גם כאן – מצג-שווא במיטבו. מכון מחקר בינלאומי הנושא את השם "אימפקט-SE" חקר את תכני הלימוד ה"חדשים" שהפיקה הרש"פ, ומצא את הממצאים הבאים: "שילוב נרטיבים לאומניים ואנטי ישראלים בתוך מערכי הלימוד בהיסטוריה ובאזרחות, עידוד תחושת קורבנות פלסטינית תוך העצמת רעיונות של התנגדות לישראל, תכנים לימודיים שמכוונים לעצב את תפיסת הדור הצעיר ברוח ההתנגדות." התחקיר מצא, שספרי הלימוד החדשים, שנכתבו בתקציבי האיחוד האירופי לאור התחייבות הרש"פ להסיר מהם כל אלמנט של הסתה נגד ישראל, מלאים בתכנים של אלימות, ג'יהאד ואנטישמיות, דמוניזציה של היהודים, והאדרת מחבלים. תכנית הלימודים כוללת ציון חגיגי של "השביעי באוקטובר", כולל שירים וריקודים המכווינים את התלמידים להיות מחוללי ה"מבול" הבא.

לנוכח המצב האבסורדי הזה, בו מצד אחד הרש"פ ממשיכה לחנך ולהסית לטרור, לממן טרור, ולנהל טרור משפטי נגדנו, ומהצד השני צה"ל סבור שההנחיה שלנו, כן כן שלנו הממשלה והקבינט, היא "לחזק את הרש"פ" , ולכן מאפשר ל"מנגנוני הבטחון" שלה לאחוז בנשק המוגדר "חוקי", לנהל מבצעים צבאיים ברחבי יו"ש, להשתמש בבתי הכלא שלה כמקלט למחבלים רוצחים, ובה-בעת לענות באותם בתי כלא מוכרי קרקעות ליהודים ומשתפי-פעולה עם ישראל, - לנוכח האבסורד המתמשך הזה פניתי אתמול שוב לראש הממשלה וביקשתי שהדיון הזה יתקיים, ובהקדם.

ל"ב שנים אחרי אוסלו, הגיעה העת לומר, שהניסוי הזה – נכשל. מי שקיווה להתפטר מאתגרי השלטון האזרחי על ערביי יו"ש באמצעות ארגון טרור מצויד בנשק ובמעמד מדיני – הביא עלינו טרור-ממוסד עוטה חליפת-לגיטימיות, ולכן גם מסוכן הרבה יותר. זה כל כך גלוי לעין, שדומה שכמעט מיותר לכתוב זאת, אבל מסתבר שבכל זאת – זה לא מיותר.

לגמרי לא סביר, שבזמן שהכנסת כבר קיבלה החלטה ברוב עצום, לפיה הקמת מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית לישראל, אנחנו מאפשרים לרש"פ להמשיך לחתור בכל הכח להגדרתה כ"מדינה" כזו. לגמרי לא סביר, שבזמן שאבו מאזן הכריז שחלוקת השטח ל A, B, וC – בטלה ומבוטלת מבחינתו, דווקא מדינת ישראל תישאר מחוייבת לחלוקה הזו.

לגמרי לא סביר, שלא נקיים לפחות דיון בקבינט על תועלתה המאד מפוקפקת של הרשות הפלסטינית, אל מול נזקיה הרבים וסכנותיה הגדולות, שלא נציע חלופות לשלטון הדמים המושחת הזה, או לפחות כלים יותר אפקטיביים להצר את צעדיו. אני מקוה שהדיון יתקיים בקרוב. זה ודאי לא יקרה במוצאי השבת הקרובה (בה ידון הקבינט בשני נושאים אחרים שביקשתי), אבל האחריות מחייבת שזה יקרה בקרוב, לבל נהיה אנחנו שותפים, חלילה, ל"אחיזת העיניים" המסוכנת הזו.

ערב ראש חודש ניסן, חודש הגאולה, נתפלל ונייחל להיגאל גם מאסון אוסלו והשלכותיו, מאחיזת-העיניים שמפעילים נגדנו אויבינו, ונמצא בתוכנו את החירות לחשב מחדש את דרכנו.

שבת שלום וחודש טוב, יחד ננצח בע"ה