הוויכוח הציבורי סביב גיוס חרדים לצה"ל בעיצומה של מלחמה, מעמיק את השסע בתוך החברה הישראלית ובתוך הציבור החרדי עצמו – כך טוענים מומחים ופרשנים חרדים בשיחה עם העיתון בשבע. יעקב איזק, חבר המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, מזהיר מפני ההקצנה ההולכת ומתרחבת: "בתחילת המלחמה הייתה תחושת אחווה ולכידות בין המגזרים. החברה החרדית הביעה הזדהות עמוקה עם לוחמי צה"ל. אבל ככל שעלה השיח הציבורי על חוק הגיוס – התמיכה הזו נשחקה. ההסתה, הסנקציות והפיכת בחורי ישיבה ל'עבריינים' – גרמו לאנשים בציבור החרדי לבחור צד", אמר. לדבריו, הציבור החרדי חונך במשך דורות על תפיסת עולם אידאולוגית לפיה לימוד תורה הוא הערך העליון, והגיוס לצה"ל אינו נתפס כחלופה מקובלת. "זו לא שאלה טכנית. זה לא עובד בלחץ. הציבור החרדי לא ישתנה בן רגע בגלל איום או תמריץ. זו טרנספורמציה שנדרשת להנהגה, להסברה, ולמסגרות מתאימות". איזק מבהיר: "אם תהיה הוכחה ברורה שמי שמתגייס במסגרת חרדית נשאר חרדי – דברים יתחילו לזוז. אבל עד היום ההבטחות לא קוימו". העיתונאי החרדי ישראל כהן מאבחן תהליך מקביל של התלהבות ראשונית – שהתפוגגה. לדבריו, ההירתמות החרדית בתחילת המלחמה – מתרומות, תפילות וביקורי פצועים – לא עמדה בציפיות של החברה הכללית, וכך נוצר מפגש טעון. "בחברה החרדית נוצרה תחושת ניכור. במקום חיבוק – קיבלו השמצות. הציפייה להוקרה נתקלה בביקורת. הפער הזה יצר ריאקציה הפוכה: בקרב הזרמים הקיצוניים ראו באהדה לצבא התרחקות מהמסורת. החיבור הזה הוליד הקצנה". כהן מוסיף כי גם הפוליטיקה תרמה להתלקחות. "אחרי הבחירות האחרונות, החרדים ציפו להעברת חוק הגיוס מידית. כשהדבר לא קרה, גבר הכעס. בג"ץ ביטל את החוק, וההנהגה החרדית – כולל הזרם הליטאי המרכזי – אימצה לראשונה את עמדת הפלג הירושלמי: לא להתייצב בלשכות הגיוס". לדברי כהן, המפתח לפתרון הוא בהסדרה ברורה: "אם יובטח שמי שלומד – יוכל להמשיך ללמוד, ומי שלא – יוכל להתגייס במסגרות חרדיות מובהקות מבלי לחשוש להתחלנות, הרבנים 'יעלימו עין', ואפילו יתמכו בשקט. אבל זה חייב להיות חוק, לא אפליקציה". הוא מציין כי הציבור החרדי חי כיום בפחד ממשי – בחורי ישיבות מוגדרים 'עריקים', חוששים להיתקל בשוטר ולהיעצר. "אי אפשר לקיים כך חברה שלמה. צריך פתרון מוסכם". איזק מסכם בתחושת דחיפות: "במקום הסתה – דרוש שיח. במקום כפייה – הסברה ואחריות. אסור להחמיץ את הרגע שבו ניתן לחולל שינוי אמיתי, מבלי לפרק את המרקם החברתי העדין של החברה החרדית. המדינה צריכה להוכיח שהמסגרות החדשות באמת עובדות – ורק אז לצפות להירתמות אמיתית".
