מול השיח הכלכלי הנוקב – הניצחון והשליטה על עזה הוא הערך הכלכלי החשוב ביותר עכשיו ולדורות הבאים. יותר מכל דיון פנימי, חשוב ככל שיהיה. העולם מחולק לבעיות חשובות וובעיות דחופות. כרגע המלחמה היא הזדמנות והיא השאלה החשובה והדחופה ביותר. חיסכון לאומי. ניצחון על רצועת עזה ושליטה בה, הוא קודם כל חיסכון במשאבים. מלחמות עזה מההתנתקות ועד היום, כאשרמ אנו נמצאים במהלך מלחמת חרבות ברזל, חצו את רף 300 מיליארד שקלים. לפי מרכז אדווה, מכון מחקר פרו פרוגרסיבי - עלות סך הכיבוש משנת 67' עד 2007 ב-40 שנות כיבוש חצו את ה-40 מיליארד דולר (בשער חליפין 2007 מדובר ב-162 מיליארד שקל). 40 שנות כיבוש הכוללות את יהודה, שומרון וחבל עזה - יותר "זולות" מאשר 20 שנות "ההתנתקות מעזה". אז ברכות לתורמים הכי גדולים לכלכלה הישראלית: המתיישבים ביו"ש, שמונעים אסון בגוש דן. 2. פונטציאל עזה: המישור והים - פיתוח וסחר רצועת עזה, באורך 45 ק"מ ובמרחק של כ-70 ק"מ בלבד מתל אביב, מציעה פוטנציאל ייחודי לפיתוח בזכות מיקומה המישורי והקרוב לים. הים תומך בסחר ונמלים, המישור תומך בסביבה אורבנית צפופה. ערכי סחר בין לאומי וערים צפופות קשה לממש באזור הקריות והחוף הצפוני שבין הרי הכרמל והגליל. אותם אזורים סובלים ממגבלות גיאוגרפיות המקשות על חיבור ופיתוח, ולכן אינם יכולים לתמוך באוכלוסייה רחבה כמו רצועת עזה. הגישה הימית של רצועת עזה מאפשרת סחר, תעשייה ומגורים בשילוב מושלם. לא סתם "הרשות הפלסטינית" ביהודה ושומרון חסרת זכות קיום בלי מישור וים. חורבן עזה הוא סיום פרויקט "המדינה הערבית". בעוד שלהתיישבות בהר יש יתרון של שליטה ושרידות. כמו הכורדים והדרוזים שהתישבו בהרים, להתיישבות במישור ובחוף הים יש יתרון של בניית מטרופוליטנים יעילים ועסקיים מוטי סחר לוגיסטיקה ואכלוס המוני. הים מאפשר סחר, המישור מאפשר פיתוח. לא סתם שיא הדמוגרפיה הישראלית מסתיימת במפרץ חיפה. צפונה ממנו יש את שרשרת הרי הכרמל שחוסמת את האזור, כל חיבור בין הקריות למרכז הוא מסובך ומורכב. לתעשיות קשה להיות ממוקמות רחוק מהמרכז הפיננסי של ישראל - המרכז. יהיו כאלו שיעשו השוואה לקריות וצפון ישראל בכל הקשור לסביבה ימית. אבל הבעיה בצפון היא שעם הרי הכרמל והרי הגליל, הוא לא באמת יכול לאכלס מיליונים נוספים. ולפי הילודה בישראל, נצטרך מקום למיליונים רבים בעשורים הקרובים. מה יתפתח? הכל. החל מנדל"ן, דרך תעשיות, יכולת לבנות מפעלי ענק סמוך לחופים, בניית נמלי ים ושדות תעופה חדשים, יותר ייצוא וייבוא, יותר תחרות בנמלי הים והייבוא הישראלי. נכסים אמריקאים, מי שימכור לאמריקאים אנרגיה ולוגיסטיקה זה אנחנו. בנוסף - יכולת אכלוס של מיליוני יהודים ומשקיעים מהעולם - בפיתוח עירוני חדשני אורבני נכון. שטח פנוי למתקני התפלה, שווי קרקע גבוה ומיסים גבוהים מארנונה מסחרית עד להכנסות מדינה ישירות לטובת החוב הלאומי. 4. הקמת נתיב הסחר: הניצחון המדיני והכלכלי בתולדות מדינת ישראל. בדיוק כמו שמתווה הגז עצר פעולות אירופאיות מדיניות קשות נגד ישראל, נתיב הסחר יכפה על מדינות ערב נורמליזציה/הסכמי סחר, יוביל את הקמת נתיב הסחר מהודו עד איטליה שטראמפ מדבר עליו. בנייתו הדיפלומטית של נתיב סחר זה החלה מהסכמי אברהם שחיסלו את הסכמי אוסלו. הניצחון הישראלי הוא אינטרס אמריקאי עליון העולם נמצא במלחמת סחר, ארה"ב חייבת לשלוט ולייצר נתיבי סחר כדי להמשיך להיות דומיננטית בכלכלה העולמית. אפילו שבריר מההכנסות הלוגיסטיות, יהפוך את ישראל למדינה עשירה מאוד. מצרים מרוויחה 800 מיליון דולר בחודש מתעלת סואץ. תעלה יחסית צרה, ישנה ולא מפותחת, ובלי תעשיות עליה. מצריים לא מצליחה למנף את התעלה כי מצרים מדינה פרימיטיבית. לנו יש פה מכונת כסף. כצרכנים נרגיש זאת ממחירים בסופר, עלויות ייבוא, עלויות ייצוא ואפילו יותר מלונות וחופשות בישראל. נרגיש את זה בהכל. אנחנו צריכים לחתור לפעול כלכלית למען נקודות שיהפכו את ישראל למעצמה אזורית, ולא "עוד מדינה טובה". להבדיל בין בעיות חשובות, כואבות ועליונות. יותר קל למשק בית לייצר יותר כסף, מאשר להתעסק בקיצוצים וחישובים אין סופיים. אלו דברים חשובים. אבל בסוף - הכסף הגדול לא יגיע משם. אם ישראל משק בית - אנחנו חולמים להגיע להיות וילה מפחידה בג'ונגל, לא דירת 2 חדרים שכל היום מתווכחים מי עשה שסע למי. צריך לייצר כסף. כוח. כלכלה חופשית. לוגיסטיקה, סחר, תעשיות כבדות ובינוניות ולא רק "כלכלת הייטק" שהיא מונח מסוכן - ישראל חייבת ביזור כלכלי. ישראל הגדולה, היא המפעל הציוני החדש. היא לא תהיה מגיבה לכלכלה העולמית, היא תהיה חלק מהכלכלה העולמית. היא תהיה מדינה מכריעה בליגת העמים ובמלחמת המעצמות. הניצחון בעזה הוא האינטרס הכלכלי העליון כעת והמנוע הציוני הכי גדול מאז קום המדינה. טופז רם הוא סמנכ"ל חדשנות ואסטרטגיה בנובו מילניום, ויועץ אסטרטגי לבינה מלאכותית. לתגובות: ערוץ טלגרם : Topaz Ram