בכל שנה, כשהאביב הגיע ואיתו חג הפסח, משפחת לוי מצאה את עצמה באותה הסיטואציה: רשימת קניות ארוכה, מתנות לקרובי משפחה, מלא קניות של בגדים למשפחה, הוצאות על שיפוצים קטנים לבית – ומינוס שהלך ותפח.
למרות ששניהם עבדו קשה, דוד ורונית הרגישו שהם לכודים במעגל אינסופי. הם רצו להעניק לילדיהם חג מושלם, אבל עמוק בפנים ידעו שהמציאות הכלכלית שלהם היא כמו עבדות מודרנית.
ערב אחד, אחרי שיחת טלפון מהבנק שהותירה אותם חסרי מילים, דוד ישב מול שולחן האוכל הריק, ידיו אוחזות בראשו. "איך שוב הגענו לכאן?" הוא לחש. רונית הביטה בו בעיניים מלאות דאגה, מרגישה את אותו הכאב. הילדים כבר ישנו, אבל בליבה עלו שאלות קשות: מה יהיה בעוד שנה? חמש שנים? האם ככה ייראו חייהם לנצח?
השתתפו ותרמו קמחא דפסחא לשיקום כלכלי למשפחות, לחצו כאן>>>
בדיוק אז, חבר קרוב הציע להם לפנות לייעוץ כלכלי. בתחילה, הם הרגישו בושה – איך זה שאנשים חכמים ומצליחים כמוהם צריכים עזרה בכסף? אבל משהו בלב אמר להם שאין להם מה להפסיד.
כשהם הגיעו אלינו למקימי לפגישה הראשונה עם המלווה, הוא ביקש מהם להביא דפי חשבון וכרטיסי אשראי. בעודם יושבים מולו, הוא התחיל לסמן שורות, מסמן בצהוב, בעיגול אדום, בקווים תחתונים. ואז הוא הרים אליהם מבט חומל ואמר בשקט:
"אתם חיים כאילו יש לכם פי שניים הכנסה ממה שיש לכם בפועל. אתם קונים לא מהלב – אלא מתוך הרגל, מתוך פחד, מתוך רצון להיראות כמו כולם. זה לא חג החירות – זו עבדות."
המילים הכו בהם חזק. רונית הרגישה דמעות זולגות מעיניה. דוד השפיל מבט. זו הייתה האמת שהם פחדו להודות בה.
המסע אל החירות
אבל במקום לשקוע בייאוש, הם החליטו לשנות. לאט לאט, צעד אחר צעד.
במקום לקנות עוד מתנות יקרות, הם הכינו מתנות אישיות בעבודת יד עם הילדים. במקום להשתעבד לרשימות קניות אינסופיות, הם למדו לתכנן תקציב ולוותר על מה שלא באמת נחוץ. במקום לבקש עוד הלוואות – הם למדו לומר "לא" ולמצוא דרכים יצירתיות לשמוח ממה שיש.
החג התקרב, אך הפעם – במקום חרדה ולחץ, הם הרגישו גאווה. בערב ליל הסדר, כשישבו סביב השולחן, הבית היה מלא בצחוק, באור, במשפחה – לא ביוקרה מזויפת, אלא באהבה אמיתית. כשהגיע הרגע לשיר "עבדים היינו, עתה בני חורין", דוד ורונית הביטו זה בזו ודמעות עלו בעיניהם – אבל הפעם, אלה היו דמעות של הקלה.
החירות האמיתית
השנה, לראשונה מזה שנים, הם יצאו מהחג בלי חובות, בלי פחדים, ועם תקווה חדשה. הם הבינו שהיציאה ממצרים שלהם לא הייתה רק כלכלית – זו הייתה יציאה מחיים של דאגה לחיים של שליטה, בחירה וחירות אמיתית.
כי לפעמים, החירות הכי גדולה היא הידיעה שיש לך בדיוק מה שה' שולח במדויק עבורך.
השתתפו ותרמו קמחא דפסחא לשיקום כלכלי למשפחות, לחצו כאן>>>
