בשבת שמחת תורה, חדרו עשרות מחבלים לעיר אופקים. התוכנית המקורית שלהם הייתה לפשוט על מספר שכונות בעיר שלבשה חג ולרצוח כמה שיותר תושבים. הם לא ידעו שהם נפלו על השכונה הלא נכונה מבחינתם: שכונת מישור הגפן, בה מתגוררים חברי קהילת 'אפיקי אורות' בה קיים אחוז גבוה של אזרחים חמושים. היו שותפים בהגשמת חלומם של משה ואליעד אוחיון ז"ל, לתרומות לחצו כאן>>> עם הישמע קולות הירי ברחבי השכונה, יצאו עשרות אזרחים ושוטרים חמושים לכיוון מקור הירי. המחזה שהם נחשפו אליו היה כאילו לקוח מסרט: עשרות מחבלי חמאס פרושים בכבישי השכונה, על הגגות ובחצרות הבתים, חמושים מכף רגל ועד ראש ברובי קלצ'ניקוב, טילי RPG, רימונים ומטענים. מול חוליות המחבלים המאומנות, לא היה לאזרחים החמושים באקדחים בלבד סיכוי לנצח. אבל לא רק עם הנשק יצאו תושבי השכונה לרחובות הלחימה, אלא עם רוח חזקה, תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך. המחיר של הקרב הקשה היה כבד מנשוא; עשרות אזרחים שנרצחו, אך ציוו את החיים לעשרות אלפי תושבי העיר האחרים. בין עשרות האזרחים שיצאו להילחם, היו משה ואליעד אוחיון ז"ל. אב ובנו שכל חייהם היו נתונים לזולת. משה, עם עשרות שנים של עשייה בסדר גודל בינלאומי יצא למשימת חייו האחרונה: להציל את תושבי השכונה שלו. כמו עשרות אלפי תושבי העיר, משה התעורר מהאזעקות וקולות הירי שפילחו את אווירת החג והשבת. בלי להסס הוא לקח את נשקו ורץ לרחוב התמר, ממנו הוא לא שב עד היום. איתו יצא לקרב גם בנו אליעד שלא היה חמוש, עובדה שלא מנעה ממנו לחשוב איך בכל זאת הוא יכול לתת מעצמו בסיטואציה הנוראית שנוצרה: "אבא", הוא פנה למשה, "לי אין אקדח, אבל אני יכול לבוא איתך ולנהוג, וכך תוכל להתרכז רק בלחימה בלי להיות עסוק בנהיגה". כמו ללא מעט משימות בחייו הקצרים, גם לזאת יצא אליעד מתוך תחושת שליחות והבנה שכשיש מישהו במצוקה אז לא שואלים שאלות. פשוט יוצאים. באותה שבת שמחת תורה התארחו בשכונת מישור הגפן עשרות חניכים ומדריכים מעמותת 'קו לחיים' בה התנדב אליעד כמו בעוד עשרות עמותות. אירוח החניכים, עם כל המורכבות שכרוכה בכך, הייתה מסורת בשכונה הקטנה. כל שנה הם הגיעו לאופקים, התארחו במספר בתים וערכו ארוחות ותפילות יחד. אליעד יצא לקרב חייו האחרון, לא לפני ששלח את אחיו אמיתי לוודא שכולם מוגנים. שכל החניכים נמצאים במקום בטוח. גם כשיצא למשימת חייו, לא שכח לחשוב על האחר. היו שותפים בהגשמת חלומם של משה ואליעד אוחיון ז"ל, לתרומות לחצו כאן>>> מספר שבועות לפני אותה שבת, החל משה לעמול על חלומו המיוחד: להקים בית כנסת קהילתי בלב השכונה. קמפוס רחב ידיים שיכיל גם חדרי אירוח בהם יוכלו להתארח כמידי שנה חניכי 'קו לחיים' אותם הביא אליעד לאופקים בכל שמחת תורה. אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. משה ואליעד נפלו בעיצומה של עוד משימה קדושה: הקמת מרכז רוחני-תרבותי-קהילתי, שייתן מענה שכל כך חסר לאלפי תושבי השכונה. החלום, לכאורה, נשאר בגדר חלום. אך לפני מספר שבועות הכל התהפך: חברי קהילת 'אפיקי אורות' התנערו מהעפר והחליטו להפוך את המשבר למבשר: אט אט הם החלו לרקום את חלומם של משה ואליעד ז"ל, והבטיחו לא לעצור עד להגשמת החלום הגדול. עם כל העוצמות האדירות שהתגלו בחברי הקהילה בשנה וחצי האחרונות, הם השינו שבשביל להגשים את חלומם האחרון של משה ואליעד הם צריכים את עם ישראל. אתכם. כל אחד ואחד מכם. דווקא היום, מתוך הימים המשמעותיים בהם נמצא עם ישראל, יוצאת הקריאה הגדולה מהשכונה הקטנה באופקים: "הנני", ומזמינה את כולם להיות שותפים להקמת הבניין שינכיח את רוחם הגדולה של משה ואליעד - אב ובנו שלא הפסיקו לחלום, וכעת צריכים אתכם כדי להגשים. היו שותפים בהגשמת חלומם של משה ואליעד אוחיון ז"ל, לתרומות לחצו כאן>>> משה ואליעד אוחיון ז"ל צילום: ללא
