אמתי אוחיון, ששכל בבוקר שמחת תורה את אביו, משה, ואת אחיו אליעד הי"ד באירוע הקרבה הרואי אליו יצאו לבלימת המחבלים שפרצו לעירם, אופקים, מספר בראיון לערוץ 7 על ההנצחה הייחודית שמובילה המשפחה לזכר האב והאח.

את סיפור נפילת אביו ואחיו פותח אמתי במה שהפך מסורת במשפחה ובקהילה. ביוזמתו של אליעד התפתחה מסורת של אירוח חניכים מעמותות שונות בהן התנדב, בין אם מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים ובין אם חולים. בשנה הראשונה התארחו 25 חניכים, בשנה השנייה כחמישים ובשנה השלישית הגיעו להתארח בשמחת תורה שמונים חניכים וחונכים, זהו יום שמחת תורה בו נהרגו משה ואליעד.

בואו להיות שותפים בפרויקט החשוב

אמתי מספר על חגיגות שמחת תורה בעיר כאשר מניין הנוער יוצא לריקודי ההקפות בכחמישה עשר בתי כנסת ברחבי העיר ובבית הכנסת האחרון מתכנסת הקהילה כולה. לאחר ההקפות התפזרו החניכים לבתי תושבים שאירחו אותם כאשר בבית משפחת אוחיון שהו כחמישה עשר אורחים לבד מבני המשפחה.

סמוך לשעה שש וחצי בבוקר נשמעו האזעקות אליהן מתורגלת המשפחה, אלא ששבריר שניה לאחר ההתייחסות האדישה לכאורה לאזעקה נזכרים שיש בבית כמה וכמה אורחים וכמה מהם לא יכולים להגיע לממ"ד באופן עצמאי בשל מצבם הגופני. בשניות הללו האחים ומשה האב מעירים את כולם ומסייעים למי שמתקשה להיכנס לממ"ד.

אחרי סדרת אזעקות נשמעו יירוטים והתחושה הייתה שמבצע נוסף נפתח. המשפחה יצאה מהבית ומבט אל השמים חשף מציאות לא מוכרת. השמים זרועים בפטריות של יירוטים וטילים. בדקות הראשונות אמתי יוצא עם שכנה לדירת בנות השירות הלאומי על מנת לוודא שהכול תקין אצלן, מאחר ומדובר בבנות שאינן בנות המקום ואינן מתורגלות במציאות ביטחונית שכזו. משם המשיך לעוד בתים בשכונה כשהאחרון בהם הוא ביתו של הרב בוצחק, רב הקהילה החבר בצוות החירום השכונתי. "כשאני יוצא מהבית התחיל הירי הראשון", הוא מספר.

אמתי עצמו יוצא למקום הירי, אחריו הגיע גם הרב, ובמקביל מהבית יצאו האב, משה, והאח אליעד. סביב המקלט השכונתי מתגודדים כארבעים שכנים שהגיעו על מנת להיכנס אך המקלט היה סגור. משה ואליעד פרצו את דלת המקלט והכניסו לתוכו את השכנים. אליעד הביא את מפתחות הרכב כדי להגיע אל מקור הירי והם יוצאים לדרך. אמתי מספר על אזרחים ושוטרים שיוצאים מהבתים כל אחד במצבו, חלקם בבגדי חג, חלקם בבגדי השינה, חלק יחפים, בהם גם חיילי סדיר מילואים וקבע ובחור כבן 19 שיצא כשבידיו אבנים ובדרך אסף נשק מאחד הפצועים שנקרו בדרכו. "לא שואלים שאלות", הוא אומר.

את המחבל הראשון פוגשים משה ואליעד סמוך לבית הכנסת. תוך כדי נסיעה משה יורה בו ומחסל אותו. השניים ממשיכים לבית השכנים שכבר היה בוער מהרימונים שנזרקו לעברו והירי שנורה לעברו. משה איגף את הבית לקרב פנים אל פנים מול מחבל שגם אותו הרג. אליעד נכנס אחריו ובאותו רגע הגיע מחבל מאחור. משה זיהה אותו וירה לעברו אך באותה שניה ירה גם המחבל בו. משה נפל כשהוא פצוע, אליעד ניסה לטפל בו אבל אז הגיע מחבל נוסף שפגע גם בו.

בשעות הראשונות המידע על שהתרחש לא היה ברור, בלהט הקרב והסערה שמסביב שמועות רצו לכל עבר כולל אחת שסיפרה ששניהם נסעו לפיקוד העורף שם שירתו שניהם ושמשם יצאו לחלץ. עד יום ראשון בצהריים השניים מוגדרים כנעדרים. אמתי מעיר שלמשפחה לא הייתה שהות ביממה הראשונה לעסוק בחיפוש אחרי האב והאח בשל המשימות הרבות שעסקו בהן. הוא עצמו ועוד שני חברים הפכו למעין צוות טיפול וחילוץ פצועים לאורך היום כולו ולאחר מכן היה עליהם לטפל באותן כשמונים חניכים וחונכים, להעביר להם מזון ולדאוג למצבם בבתים השונים שבהם הם נמצאים, לעדכן את המשפחות וכיוצא באלה.

ביום ראשון סמוך לשעה 12 הודיעו שרחוב התמר נפתח לתנועה. אמתי הלך למקום עם חבר של אביו ומיד בכניסה זיהה את רכב המשפחה. הוא מיהר אליו והחל בתחקיר. למעט חור כניסה ויציאה במכסה המנוע הרכב לא נפגע. לא היו בו סימני דם או כל סממן שיוכל להעיד על שהתרחש במקום.

שכן שיצא אל אמתי סיפר שראה איך מהרכב הזה יוצאים מחבלים. שכן נוסף ניסה לבטל את הדברים וטען שמדובר היה באנשי ביטחון. אמתי ניסה לברר איך היו נראים אותם אנשי ביטחון. השכן מפנה אותו לשכן נוסף שלטענתו ראה הכול. בשלב זה מתחילים להימצא בשטח פריטים מזהים ובהם תרמילי האקדח של משה, נעליים של אליעד שאותם הוציא השכן מביתו.

השכן שלחצרו אמתי נכנס מספר כל פרט ופרט מאירועי יום האתמול ומתאר אב ובן שנפגעו. הוא יודע שמדובר באב ובן כי שמע כיצד בעוד הבן מטפל באב הפצוע הוא דיווח בטלפון שאבא נפגע. הממצאים התחברו אצל אמתי למציאות כואבת שהלכה והתבררה. השכן מציג בפניו צילומים שצילם, הראשון של בוגר המכינה באופקים שהתארח במכינה בחג ונהרג בקרבות, התמונה השנייה הייתה של אביו ואחיו של אמתי. "כך אני מזהה וסוגר את הסיפור", הוא אומר ומוסיף: "במקרה הזה אין את שלוש הדפיקות בדלת. אני הייתי המשמיע. חזרתי הביתה, אימא סיימה להכין רשימת קניות כי חשבה שכשהם יחזרו בטח יהיו רעבים אז צריך להכין להם משהו לאכול. כשהיא מסיימת את הרשימה ובאה לצאת נכנסתי הביתה. תפסתי אותה ואמרתי לה 'אימא, נגמר'. סיפרתי גם לאחים ובכך הסתיים שלב ראשון ומתחיל מסע חדש".

בואו להיות שותפים בפרויקט החשוב

את התקופה שחלפה מאז, שנה וחצי, רואה אמתי כתהליך ארוך ומשמעותי של בניה, חיפוש ומציאת כוחות חדשים וישנים. לפני כעשרה חודשים הוא עצמו התחתן ואחותו, שירה, התחתנה לפני חמישה חודשים. את ההתמודדות ממקד אמתי בחזרה לעולם העשייה שבתוכו נמצא גם מפעל ההנצחה לזכר האב והאח, הקמתו של 'משכן משה ואליעד':

"אבא היה איש חזון ומעשה מאוד גדול. כך הוא ואימא גידלו וחינכו אותנו להאמין ולעשות. אחד החלומות הגדולים מתמקד בפרויקט הנוכחי. הקהילה באופקים זכתה להקים שכונה חדשה ונשארה משימת הקמת בית הכנסת ומרכז קהילתי עם אולם שמחות, חדרי לימוד, חדרי אירוח לשבתות בר מצווה בלי לחפש ולשאול מי נוסע לשבת. בערב סוכות אבא קיבל את האישור האחרון לבנייה אחרי שמונה שנים שהוא עובד על זה מול תהליכים ארוכים של בירוקרטיה. הגיע האישור לשינוי ייעוד הקרקע לבניית בית כנסת. זה היה אירוע מאוד משמעותי ומרגש עבורו".

"שבוע לאחר מכן פרצה המלחמה ואבא ואליעד נהרגים בקרב באופקים, ויש דברים שקורים כבר יומיים אחרי. הלוויה הייתה רק ביום שישי אחרי שזיהו את אבא ואת אליעד רק ביום רביעי, וכבר התחיל גמ"ח סיוע למשפחות נזקקות בעקבות אירועי המלחמה, גמ"ח שנמשך לאורך כמה חודשים. מדובר בגמ"ח שפועל כבר כשלושים שנה בעיקר לקראת החגים. בשבועות שלאחר מכן הקהילה מקבלת החלטה להנציח אותם ולבנות את בית הכנסת לזכרם וכך להמשיך את המורשת שלהם. בשמחת תורה האחרון זכינו לארח כבר 120 חניכים וחונכים של 'קו לחיים' יחד עם עוד כאלף אורחים נוספים מישיבת שבי חברון, ישיבת דימונה, המכינה באופקים".

כעת, אומר אמתי, מזמינה המשפחה את הציבור כולו להשתתף במיזם ההנצחה המיוחד, בבניין 'משכן משה ואליעד'.