ערוץ 7 ומכון גשר למנהיגות, בשיתוף משרד התפוצות ומנהלת עמ"י, חברו יחד ליצירת סדרת הסרטונים "Share-יהודי", יוזמה שמטרתה לסייע לישראלים להתחבר לאחיהם בתפוצות.
במסגרת זו נפגשו וירטואלית ד"ר איידנה גולדברג, מנכ"לית קרן ראסל ברי מניו יורק ודניאל גולדמן, שותף מייסד של גולד רוק קפיטל, פעיל ופילנתרופ מישראל.
גולדברג פותחת בתשובה לשאלה מי עוזר למי - יהודי התפוצות לישראל - או ישראל ליהודי התפוצות. "אני חושבת שהייתה התעוררות שראינו, בוודאי בקרב יהודי אמריקה, לגבי חשיבות הפילנתרופיה והעזרה לישראל. על פי ההערכות נתרמו למעלה ממיליארד דולר מיהודי העולם כדי לעזור לישראל בשנה וחצי האחרונות. במקביל, יהודים אמריקאים התעוררו להבין את התפקיד שישראל ממלאת בחייהם ועד כמה חשוב שהיא תהיה בטוחה ודמוקרטית".
גולדמן מציין כי "היחסים בין ישראל לתפוצות הם כמובן דינאמיים. אם מסתכלים דרך ההיסטוריה של ישראל, ישראל המודרנית והתפוצות, זה סיפור שמתפתח כבר הרבה זמן לפני קום המדינה. הוא עובר דרך הקמת המדינה ולאחר מכן דרך השלבים השונים של ההתפתחות וההיסטוריה של ישראל וכמובן הפוליטיקה שמתלווה לזה.
ההרגשה כיום שונה ממה שהיתה במשך זמן רב. התגובה המרשימה של קהילות יהודיות מרחבי העולם למה שקרה בישראל בשנה וחצי האחרונות, היא מעבר למה שכל אחד מאיתנו שהיה מעורב ראה בעבר. מדובר בשטף של אהדה ואמפתיה וגם עשייה בשטח. תמיד הייתה לי תחושה שאירועים שמתרחשים בישראל הם בעלי השפעה על חייהם של יהודים בכל מקום. זה נהיה הרבה יותר ברור בשנה וחצי האחרונות - ולמרבה הצער - לא בהכרח בצורה טובה. זה סוג של “ייצוא” הכאוס הישראלי אל הקהילות היהודיות מעבר לים".
ד"ר גולדברג מתייחסת לאתגר של חיבור יהודים לזהות שלהם בארה"ב. "הדבר הראשון שהייתי רוצה שכולם יבינו היא שאין זהות יהודית אמריקאית מונוליטית. הקהילה כאן מגוונת ביותר מבחינת היחס לישראל, לאופי שלה ולגבי מה זה אומר להיות יהודי. לדעתי, רוב הישראלים לא בהכרח מבינים איך מתנהלת הקהילה היהודית האמריקאית. אכן בפלחים מסוימים של האוכלוסייה, הקהילה האורתודוקסית למשל, ישראל שזורה ומוטמעת במערכת החינוך ובשגרה. מעבר לאורתודכסיה, בקהילות אחרות היא אולי נוכחת בחינוך, אבל לא בחיי היום יום של מי שפחות מחוברים ביום יום לזהותם היהודית.
אחד הדברים המעניינים שראינו בשנה וחצי האחרונות הוא התעניינות גוברת בקרב חלקים נרחבים יותר של הקהילה. אנשים מכל הגילאים שאומרים: אנחנו רוצים לדעת יותר מה זה אומר להיות יהודי. פתאום, להיות יהודי, הפך להיות משהו בולט בחיים, במערכת החינוך. הרבה ארגונים תוהים כיצד לחבר יהודים למשמעות של להיות יהודי ולתמיכה במדינת ישראל מתוך הבנה שזו המדינה היחידה של העם היהודי", היא מוסיפה.
לדעתה ישראלים צריכים להבין בצורה עמוקה יותר את המורכבות של יהודי אמריקה. "בתפקידי, אני יודעת שיש הרבה דיונים על איך נכון לדבר על ישראל ולחנך על ישראל באופן שמכיר במורכבות ההיסטורית של ישראל כמולדת ליהודים, את ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולעשות זאת בצורה שיכולה לדבר אל הדור הבא של יהודי אמריקה. זה כבר לא מספיק לומר 'זו ישראל, זה מה יש'. צריך לנהל את השיח המורכב.
מהשיח הזה עולות שאלות כמו מהם הגבולות של מערכת יחסים זו? היכן מסתיימת הזהות האמריקאית שלנו ואיפה נגמרת הזהות היהודית שלנו? כיצד ישראל משתלבת בכל זה? בקהילות שונות נמצא תשובות שונות לשאלות הללו".
דניאל גולדמן מוסיף "כשחושבים על התפוצות, אתה יכול למצוא סוג של קהילה יהודית בלונדון עם סוג מסוים של יחסים עם העולם שבחוץ, אבל זה יהיה שונה לגמרי ביוהנסבורג, ניו יורק או לשיקגו. לפני הרבה שנים הייתי עם שגריר ישראל בלונדון, והוא הסביר לקבוצה של ישראלים בולטים שבאו לבקר בקהילה שרוב היהודים הבריטים - ואני בטוח שזה נכון למספר גדול של יהודים אמריקאים - בודקים מה קורה בישראל, אם לא פעם ביום, בהחלט פעם בשבוע, דרך עיתונים או אתרים.
השאלה היא כמה פעמים יהודים בישראל בודקים מה קורה בניו ג'רזי או ניו יורק או לונדון והאם זה קשור לרוב לעניין פוליטי או למתקפות אנטישמיות? זו צורה מאוד מוגבלת להסתכל על חיי יהדות התפוצות. לא מפתיע אותי כשישראלים אומרים: 'מה זה קשור אליי'".
ד"ר איידנה גולדברג מתייחסת לדברים. "אני היסטוריונית ולמדתי את ההיסטוריה של יהדות ארה”ב. הקהילה היהודית האמריקאית נוצרה בעיקר סביב מפגש בין אורח חיים יהודי וערכים אמריקאים. אפילו כל המערכת הפילנתרופית שלנו והחיים הארגוניים שלנו קמו מתוך החיים הארגוניים בארצות הברית. אנחנו אמריקאים, יהודים, ורבים מאיתנו גם ציונים. הזהויות המצטלבות האלה מתבטאות בצורות שונות מאיך שישראלים רואים את העולם".
אז מה אנחנו עושים כדי לחזק את הקשר בין הצדדים? גולדמן מייחל לשני דברים עיקריים. "אני רוצה ששני דברים יקרו. אני רוצה שמערכת החינוך שלנו תיקח על עצמה יחס יותר עמוק ומגוון ליהדות התפוצות. יש כמה דרכים ממש קלות להתחבר. לכולנו יש שורשים עמוקים מאוד בתפוצות וזו דרך מצוינת לפתוח מחדש את המעורבות הזו. אני חושב שמערכת החינוך, פורמלית ובלתי פורמלית, יכולה לעשות הרבה יותר כדי לבנות סוג של זהות שאפתנית של ישראלי כחלק מהספקטרום היהודי הרחב הרבה יותר.
הדבר השני, שלדעתי הוא כנראה אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי מבחינת היחסים בין ישראל לתפוצות, הוא זה לגבי שאלות כמו אנטישמיות. ממשלת ישראל לוקחת תפקיד - ולפחות מחשיבה את עצמה אחראית באופן חלקי להגנה ופעולה נגד אנטישמיות. יש צורך להסתכל הרבה יותר לעומק ולראות מה הרצון של הקהילות המקומיות שספגו אנטישמיות מבלי להיות מונע על ידי אג'נדות דיפלומטיות או פוליטיות. בסופו של דבר, ברור שישראל צריכה למלא תפקיד במאבק באנטישמיות. אבל האנשים שנמצאים ומתמודדים בפועל הם יהודי התפוצות. אני חושב שזה יעשה הבדל עצום", הוא מסכם.
