עדות נדירה ומצמררת של שורד השבי, אלי-ה כהן, שנחשפה אמש (שלישי) בחדשות 12, מספקת הצצה דרמטית לרגעי האימה שבהם נרצח רז בוקובזה ז"ל, שנחטף ממסיבת נובה ב-7 באוקטובר. בריאיון סיפר כהן כי רז, שהיה אחד מחמשת החטופים על טנדר המחבלים, קפץ בניסיון להימלט – ונורה למוות. "אני זוכר שהוא אמר: 'אני קופץ'. ניסינו לשכנע אותו שלא, אבל הוא קפץ תוך כדי נסיעה. המחבלים עצרו וירו בו למוות. המשכנו כאילו כלום", סיפר כהן. בני משפחתו של רז מבית נחמיה הגיבו הבוקר לעדות. "אלי-ה היה לצדו של רז בחמש הדקות האחרונות של חייו, אבל עבורנו – זה עולם ומלואו", אמר אחיו, אופק בוקובזה, בשיחה עם ynet. לדבריו, המשפחה נחשפה כבר באותו יום קשה לתיעוד ממצלמת רכב שתיעדה את רגעי הרצח סמוך למיגונית בכביש 232. אופק הוסיף כי המשפחה הייתה רוצה לשמוע עוד פרטים מאלי-ה ומאור לוי – שורד שבי נוסף, ששהה אף הוא לצד רז בטנדר. "על הרכב היו חמישה – לעזה הגיעו רק ארבעה. שניים מהם שבו מהשבי. כל פרט נוסף על הרגעים האחרונים של רז חשוב לנו מאוד". עוד באותו נושא: העינויים, ההרעבה וההתעללות במנהרות חמאס שורד השבי בפוסט מרגש: אתם הייתם הנס שלי הסימן מאלוקים בחמש לפנות בוקר בעזה התקף האפליפסיה ששינה חיים - והביא לשחרור כהן שיחזר אתמול את הרגעים הקשים שבהם נלקח בשבי ב-7 באוקטובר בהם הגיעו הוא ובת זוגו למיגונית שקיבלה את השם 'מיגונית המוות'. "אנחנו שומעים טנדרים עוצרים. המון טנדרים, צעקות בערבית. הם זרקו רימון ראשון. מישהו צורח: "רימון". קפצתי על זיו, ממש השתטחתי עליה, והדבר הראשון שבורח לי מהפה זה: 'זיו, אני אוהב אותך'. הרימון התפוצץ והרג את כל מי שבכניסה. זיו החזירה לי: "אלי-ה, אני אוהבת אותך". לפתע הוא ראה את ענר שפירא קם ומתחיל לזרוק את הרימונים בחזרה. "נזרק עוד רימון. הוא תפס אותו וזרק להם אותו החוצה. ראיתי את זה בעיניים. היה ברור לכולם מה הוא עושה. באיזשהו שלב ענר מחזיק רימון, ואני רואה שהם בעצם הצליחו לירות בו. הוא נופל על הרצפה והרימון מתפוצץ יחד איתו. זה השלב שאני אומר: 'אני לא מאמין'. הבחור ששומר עלינו הלך". עוד הוא סיפר כי אחרי ענר, אחרים המשיכו לזרוק את הרימונים החוצה: "אני זוכר בחורה שמרימה רימון וזורקת אותו החוצה – ויש את הרימון האחרון שבסוף קטע להירש את היד. אחרי זה אף אחד לא קם לזרוק רימונים יותר". בשלב מסוים הוא נורה ברגלו. כהן מספר כי אמר "שמע ישראל", פתח את העיניים ורואה 3 מחבלים: "הם היו עם טלפונים ופלאש, מצלמים אותנו. עם חיוך מטורף על הפנים. חיוך משוגע. אני לא אשכח את החיוך הזה בעולם. אני הולך לישון עם החיוך הזה, אני חי אותו. זה החיוך של החטיפה שלי". בעזה הוא עובר ניתוח ללא הרדמה להוצאת הקליע מרגלו. "בלי זריקה. רק עם חתיכת בד טחובה בפה. אומרים לי 'אסור לצעוק. אם האזרחים בחוץ ישמעו אותך, הם ייכנסו לבית ולי אין איך להגן עליך'". במנהרות הוא פוגש חטופים נוספים ומשם מתחילה מלחמה פסיכולוגית של מחבלי חמאס. הם מתעללים בחטופים, מפשיטים אותם לעתים, קושרים את רגליהם בשלשלאות, משפילים אותם ובעיקר מרעיבים את החטופים. "אתה מוצא את עצמך מתחנן – והם נהנים מזה. הם יודעים שהם מרעיבים אותך". לאורך השבי חשב שבת זוגו זיו נרצחה במיגונית. ""באמונה שלי, בשום תסריט בעולם לא דמיינתי שהיא שרדה את זה. בהתחלה היה לי מאוד קשה, ההבנה שאיבדתי את בת הזוג שלי. מהיום שנפגשנו אנחנו חיים ביחד". עם שובו גילה שזיו בחיים. "איך שאנחנו יורדים מהאמבולנס, באה אליי מישהי ואומרת לי: ברוך הבא לישראל. אני מסתכל עליה ואני אומר: 'אין, זאת זאתי שהולכת לבשר לי את הבשורה'. ואז היא אומרת לי: 'טוב, בקיבוץ רעים מחכים לך אימא ואבא שלך'. ואז היא אומרת לי: 'וזיו'. אלי-ה לא מאמין: "אני אומר לה: "מה 'וזיו'?", 'את עובדת עליי', היא עונה לי: 'לא'. שנינו התחלנו לבכות בטירוף, צורחים באוטו". אמרתי לה: 'את יכולה להחזיר אותי עכשיו לעוד 500 יום, העיקר שתספרי לי עוד פעם שזיו בחיים'".
