הרישום של מפלגה חדשה על ידי נפתלי בנט, והשיח על חובות המפלגה הקודמת שלו, הן הזדמנות לדבר לעומק על אחת הרעות החולות של הדמוקרטיה הישראלית: מימון מפלגות, מנגנון שמאפשר למפלגות קיימות לקבל תקציבים לקמפיין בחירות מהמדינה, כלומר מכספי המיסים שלנו, בהתאם לגודל הנוכחי שלהם בכנסת.

ובמילים אחרות: ככל שהמפלגה היתה מוצלחת בעבר, כך אנחנו נעביר לה כספים כדי לשמר את הכח שלה.

יש טיעונים בעד החוק, שעיקרן הקטנת התלות של מפלגות בתורמים ובעלי הון. אבל בפועל, החוק הזה משמר עיוות מסוכן: הוא מעניק יתרון מובנה למפלגות שכבר בשלטון, מונע כניסה של שחקנים חדשים, ומעודד בזבוז וחוסר אחריות תקציבית. עד כמה יש בזבוז וחוסר אחריות? מפלגת הליכוד חייבת 47 מיליון ש"ח, מפלגת יש עתיד 23 מיליון, ובסך הכל המפלגות חבות כ-190 מיליון ש"ח לכנסת ולציבור.

המפלגות הוותיקות מקבלות מדי שנה מאות מיליונים – פשוט כי הן כבר בפנים. המנגנון הזה מעקר את הרעיון הבסיסי של תחרות פוליטית חופשית. ביחד עם חוקים אנטי-תחרותיים אחרים, כגון אחוז חסימה שרק הולך ועולה בעשורים האחרונים, הוא הופך את הדמוקרטיה לקרטל: קשה מאוד להיכנס, כמעט בלתי אפשרי להתחרות, ובטוח מאוד כשאתה כבר בפנים.

גרוע מכך – אין באמת מי שנושא באחריות לכספים הללו, וקשה מאוד לאכוף את החזרתם. ראשי או מנכ"לי המפלגות לא נושאים באחריות אישית לחובות שנצברו. לא נדרשת מהם תכנית החזר, לא נשללת מהם האפשרות להמשיך לכהן או לקבל תמיכה בפעם הבאה, והמפלגות ממשיכות לנצל את כספי המסים כדי לקדם את עצמן, לא את הציבור. הכסף הציבורי הופך לכלי בידיהם להחזיק במושכות השלטון.

אחרי שבנט רשם מפלגה חדשה (גילוי נאות: עבדתי כיועץ שלו כשהיה שר חינוך), חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד הודיע שהוא ישנה את החקיקה כך שהחובות של מפלגה אחת ימנעו ממנו לרוץ במפלגה חדשה. האמירה שלו סיפקה לכולנו עוד דוגמא לניצול הפוזיציה והכח של מי שכבר בשלטון כדי לשמר את כוחו במקום לתת לדמוקרטיה לעבוד. אם יש חברי כנסת שבאמת דואגים מניצול לרעה של כספי ציבור בקמפיינים פוליטיים, כדאי שיתחילו בפעולה מתבקשת: להחזיר את החוב של מפלגתם לקופה הציבורית. לאחר מכן, הם יכולים לבטל לחלוטין את חוק מימון מפלגות, ולבסוף אפשר לדבר על התמודדות עם חובות של מפלגות עבר כאלה ואחרות.

אין יום שעובר מבלי שנשמע את הקואליציה מדברת על דמוקרטיה, על כך שההחלטות הגדולות מתקבלות בקלפי, ואת הצורך לממש את רצון העם. חוק מימון מפלגות הוא ההפך המוחלט. כמעט 65% מכספי המסים משולמים על ידי 20% מהאזרחים. 35% ממס ההכנסה מגיע מכ-7% המועסקים בהייטק. ובמילים אחרות, מפלגות חרדיות וערביות ממומנות, בהכללה, מהכיס של מי שכנראה לא מצביע להן.

מי שתומך בדמוקרטיה שמביאה לידי ביטוי את רצון העם - צריך לבטל את חוק מימון מפלגות. מי שתומך בתחרות חופשית של רעיונות, ובשוק חופשי של מפלגות - צריך לבטל את חוק מימון מפלגות. כמו בעולם ההייטק, מי שרוצה להקים או להפעיל מפלגה – שיגייס תמיכה, יקח הלוואות שהוא או אחרים ערבים להן, ולא יבנה על קופת המדינה.

אהרון קלמן הוא לוחם במילואים ויועץ לשעבר של חברי קבינט ושרים