בעוד המדינה שלנו שוטפת אותנו בשצף אייטמים שכל אחד לכשעצמו יש בו בכדי לפתוח את מהדורות החדשות, נראה שלאף אחד אין באמת פנאי או משאבים בכדי להתייחס ברצינות לסוגיית הרווקים/ות וליל הסדר. כאילו, תכלס מה אנחנו עכשיו מגיעים עם כל מיני התייחסויות שכוחם יפה לזמנים נורמטיביים בעוד ברגעים אלו ממש, אחינו נתונים במנהרות החמס מתחת לאדמה והלוואי מבחינתם לחגוג את ליל הסדר בכל צורה שהיא רק לצאת מהגיהינום שהם נתונים בו. ואחרי שאמרנו את זה, עדיין צריך לומר שבעוד רובנו מתרגשים לקראת החג עבור אלפי רווקים החג הזה תקוע ורק גורם להם לשבור את הראש איך ואיפה הם יכולים להעביר אותו: המבוססים שבהם סגרו כבר דילים בהודו, תיאלנד ואנגליה. אלו שפחות, הלכו על קפריסין ויוון. ואלו שהכסף לא כל כך מאפשר להם, מנסים לתפור לעצמם באופן עצמאי ארוחות בביצה עם חברים. ויש גם את אלו שפשוט מעדיפים לחזור למשפחה ולהורים גם במחיר הפגישה עם האחות הצעירה שיש לה כבר חמישה ילדים ואת שומעת איך שהיא מספרת לך על המסע החינוכי שהיא ובעלה מתכננים לעשות לנערת בת המצווה שלהם וכל מה שבא לך זה להקיא. ויש כמובן את אלו שאין להם כבר כוח לכלום ומרגישים כאילו שהחיים הביסו אותם למרות שהם דווקא עושים אחלה של כסף ומבחינתם, להישאר בדירת הרווקים שלהם ולהתחיל להשתולל על בינג'ים של נטפליקס. רציתם חג החירות? קיבלתם. ונזכרתי איך לפני יותר מעשר שנים כשהייתי רווק וגרתי ברחוב 'עובדיה סומך' בנחלאות הגעתי להתפלל בבית הכנסת 'קול רינה' שבת לפני פסח. הייתי שבוז והדבר האחרון שבא לי להתעסק בו זה בשאלה: איפה לעזאזל אעביר את החג? כל האפשרויות נראו לי על הפנים. בסוף התפילה ניגש אלי ילד מקסים ואמר לי עם חיוך מבוייש: "אבא שלי ביקש ממני למסור לך, שהוא היה ממש שמח אם תזכה אותנו ותחגוג איתנו את ליל הסדר". הסתכלתי עליו ומיד על אבא שלו שקרץ לי. חשבתי באותו רגע באיזה ניסוח מופלא האבא הזה ביקש מהילד שלו להשתמש: הוא לא אמר לי: "אין לך איפה לאכול?" ונתן לי תחושה שאני איזה נזקק. הוא גם לא אמר: "אתה מחפש מקום לליל הסדר?". לא. האבא הזה בחר להגיד לילד שלו שהם ישמחו אם אני אזכה אותם. כלומר שבעצם אני בכלל זה שעושה להם את הטובה... האמת שבכלל לא חשבתי שאוכל בליל הסדר הזה אצל המשפחה הזו אבל התארגנתי עם עוד חבר והלכנו אליהם וזה היה פשוט חוויה: מעבר לאוכל הטעים והביתי ולתחושה הזורמת והקלילה, העוטפת והחמה שקיבלנו מהמשפחה הזו, הרגשתי שפשוט הקב"ה עשה לי חסד ענק בליל הסדר הזה והשכיח ממני למשך כמה שעות את כל עניין הרווקות והמשפחתיות. אז מה אני בעצם רוצה לומר לכם? שאם אתם מקיימים את ליל הסדר, דווקא עכשיו, נסו רגע לפקוח את העיניים ולראות אם יש אולי רווק או רווקה שהיו שמחים להתארח אצלכם כי אין להם את הכסף לכרטיס טיסה למזרח או לאירופה וגם לא ממש בא להם להתארח אצל ההורים שלהם. ואם יש לכם ילדים, זו גם הזדמנות נהדרת להראות להם איך להיות מעורבים בחיים של קהילתיות. כי 'חירות' היא לא רק מילה יפה. היא גם תחושה והרגשה. אולי בגללכם עוד אנשים מדהימים שמחפשים את החלק השני שלהם יזכו לחוות אותה אבינועם הרש מחנך ומאמן בפרוייקט 252, עוד לא מנויים לפרויקט? הצטרפו מכאן בקלות >>>
