כשם שהמנהיג נושא באחריות על עם ישראל, גם עם-ישראל נושא באחריות על המנהיג. כשהמנהיג מצליח, זה הרבה פעמים בזכות העם, וכשהמנהיג לא מצליח, זה גם יכול להיות בגלל העם.

פרשת ויקרא מאוד מסודרת מבחינת סקירת הקורבנות. מתחילים בעולה, ממשיכים אל קרבן מנחה, חטאת, שלמים, קורבן עולה ויורד, ומסיימים בקרבן אשם. בסוגי החטאות מתואר מצב שבו הכהן הגדול חוטא והוא מביא פר. התיאור של התורה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם". רש"י מביא מדרש הלכה שמסביר את הקריטריון - מתי הקורבן הזה חל ומתי לא, אבל מביא גם מדרש אגדה. על כך מוסיף רש"י אמירה מיוחדת: "ופשוטו לפי אגדה", כלומר פשט הפסוק מתאים לרעיון של מדרש האגדה.

מדרש האגדה אומר שכאשר הכהן הגדול חוטא, זה גם קצת באשמת העם. אמנם, בראש ובראשונה החטא של הכהן פוגע בעם, שהרי הוא זה שאמור להתפלל על העם. אבל החטא הוא גם תוצאה של מצבו של העם. בדרך כלל מנהיג זוכה לשמירה מכוח ההנהגה שלו; מכח העובדה שהוא מייצג את כנסת ישראל, חלה עליו הופעת שכינה מיוחדת. וכשזה לא קורה, יש כנראה איזושהי בעיה.

ניתן להתבונן בעניין האחריות של העם על מנהיגיו, כמורכב משלושה מעגלים. מעגל אחד הוא המעגל הסגולי: יש זכות לעם ישראל, יש זכות לקהילה, יש זכות לציבור. כאשר מנהיג הציבור לא מצליח וחלילה נכשל, כנראה לא הייתה זכות מספקת לציבור כדי להגן עליו. כמובן, תמונת הראי היא הכח שהמנהיג שואב מהציבור, כפי שמשה רבנו עלה להר סיני לקבל את התורה מכוח האחדות של עם ישראל. כפי שדורשים חז"ל על הפסוק: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב) – "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם). מכוח שישים ריבוא ישראל שעומדים ביחד, משה מקבל את התורה, לא רק בזכות היכולות שלו בעצמו. לכן יש איזושהי זכות סגולית רוחנית שנובעת מן העם ומלווה את ההנהגה. כשמשהו חורק שם, העם צריך לבדוק מה קרה.

המעגל השני הוא המעגל השילוחי – אנחנו בחרנו במנהיג! למעשה, גם אם לא בחרנו ישירות, הרי חובה להימלך בציבור לפני שממנים עליו פרנס. גם אם במקרה לא נמלכו, הציבור נמצא שם ויכול למחות בידו על התנהלותו, וכך לכוון את המנהיג שלו. כאשר המנהיג חוטא, יש לציבור אחריות שילוחית, ולכן הציבור כולו נושא באחריות.

המעגל השלישי הוא מעגל האווירה, ונורמות ההתנהגות. אנחנו יודעים את זה היטב – כשיש חיילים עייפים, מהר מאוד גם המפקד שלהם מבין שאין תועלת בכך שהוא משימות נוספת מהרמה הממונה – פשוט אין לו חיילים שילכו אחריו, ואז גם הוא נהיה מפקד עייף. וכמובן, הדבר נכון גם לחיוב: כאשר יחידה ערנית ומלאת מוטיבציה לעשייה, מיד המפקדים מרגישים את זה ויוזמים עוד פעולות חשובות, וכך הצבא הולך ונעשה איתן ועוצמתי. כך – גם האווירה והנורמות ודרכי ההתנהגות הנפוצים בעם מוקרנים אל המנהיג.

שלושת המעגלים האלה גם יחד – המעגל הסגולי, המעגל השילוחי ומעגל האווירה – יוצרים זיקה עמוקה בין יכולת המנהיג לפעול ובין הרוח שהמנהיג שואב מהעם.

אנחנו היום במלחמה. אנחנו רואים עד כמה חשובה התייצבותו של העם מאחורי החיילים, השליחים הנאמנים שלנו. גם כשהעם מתייצב מאחורי השליחים שלנו מול אומות העולם, העוסקים בניהול משא ומתן במטרה להביא את כל אחינו בריאים ושלמים. העמידה האיתנה כאיש אחד חשובה מאוד.

אמנם, אף לאחר המלחמה, כאשר ניכנס לחשבון נפש פנימי, שהוא המוקד והמרכז של קרבן החטאת, נעשה את חשבון הנפש הפנימי בוועדת החקירה הרוחנית. כשנחקור - לא נחפש את המנהיגים, נחפש את עצמנו, את האומה. איך אנחנו עמדנו כעם? האם היינו ערוכים ומוכנים רוחנית למערכה מול אויבינו? או שהיינו מפולגים ומחושבנים והתעסקנו בקטנות?

החשבון הזה מוטל עלינו, על כל אחד ואחד מאיתנו, על כל קהילה מאיתנו, ואנחנו נעשה אותו, כי זו דרכו של עם ישראל. בד בבד עם הקמת המשכן ותחילת עבודת הקורבנות, עם קורבנות העולה, אנחנו מודעים גם לכך שקיים קורבן החטאת, ויש דרך לכפר.

היום אין לנו בית מקדש, ודרכנו להתקדם רוחנית בנויה על הפסוק "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג). בתפילה לפני השם, בשיח בינינו, יש דרך לאחות את הקרעים, יש דרך לכפר ולהתקדם. אנחנו חווים את התהליך הזה של הבירור הלאומי והאחדות הפנימית עכשיו במלחמה, ונצטרך לשמר אותו ולהתקדם איתו גם אחרי המלחמה, כדרכו של עם ישראל, שנושא באחריות, ופועל תמיד לתיקון.