תת-אלוף איציק כהן סיים את תפקידו כמפקד אוגדה 162 לאחר כשנה וחצי של לחימה ברצועת עזה במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", ויעלה בקרוב לדרגת אלוף. כהן ייכנס לתפקידו החדש כראש אגף המבצעים בצה"ל.

בטקס שנערך אמש (ראשון) במחנה שיקמים, נפרד כהן מהלוחמים, המפקדים ובכירי המטה הכללי, תוך שהוא סוקר את מאבקי האוגדה במלחמה ומביע תודה והוקרה ללוחמים, לנופלים ולמשפחותיהם.

כהן פתח את נאומו בציטוט מפקודת הקרב ששלח לחייליו ב-27 באוקטובר בשעה 18:00, כחלק מפקודת היציאה לקרב: "נכה בעוצמת פלדה באויבינו כמו אגרוף מלוכד יחד, אין משימה לה לא נוכל, אין מחבל בו לא נכה. מתחייב להיות לצידכם בשדה הקרב, כתף אל כתף, לא נשוב הביתה עד אשר לא נשלים את המשימה שהוטלה עלינו במלואה. תחנות חושן כאן קודקוד, התקפה שלנו, אחד שתיים כאן קודקוד שיהיה בהצלחה סומך עליכם, רשאים לחצות גב"ל, נועו למשימתכם. התקפה התקפה".

בהמשך דבריו אמר כהן: "בבוקר השבעה באוקטובר, הוא יום בו נכשלנו, כשארצנו בערה ועם שלם הביט לעברנו – יצאנו להילחם, לא חיכינו, הגענו מרחבי הארץ כדי להציל חיים. מאז – לא עצרנו לרגע. 500 ימים ברצף נלחמה אוגדה 162. פרצנו את שערי העיר עזה. נלחמנו במרחב העיר עזה בצפון הרצועה, דרך ג‘באליה, דארג' תופאח, בית החולים שיפא', מסדרון נצרים, אל עטטרה ובית להיא, משם לרפיח, תל סולטאן ושוב לג‘באליה ובית חאנון".

הוא שיבח את רוח הלחימה של חייליו וציין: "בקרבות הללו גיליתם אומץ לב, תושייה וחתירה למגע. התמודדתם עם אתגרים ורגעי קיצון, המשכתם קדימה ופגעתם באויב. היינו שם בכל מקום שהיה צריך אותנו – גם כשהיה ארוך, גם כשהיה קשה ומורכב. בתפקיד הזה למדתי שיעור חשוב על המפקדים בצבא והאוגדה 162 בפרט – על האומץ, על היכולת להתאושש, לרוץ קדימה ולהילחם! והדבר החשוב ביותר – למדתי שיעור בפיקוד מלפנים".

הוא הוסיף כי "מעל הכול – מה שהחזיק את כולנו זו תחושת השליחות העמוקה לצאת ולהגן על מדינתנו. אוגדה 162 היא חוד החנית של צה"ל במלחמה הזו – היא הכוח שנילחם בכל מקום לאורך זמן ולא עצר – בהתמדה, ברציפות תוך קיום תהליך למידה מתמשך וחתירה למגע. כשצעדנו ברחובות עזה ורפיח – לא רק תקפנו ונלחמנו, אלא סחבנו על גבינו את כל העם הזה".

עוד אמר: "ראינו לנגד עינינו את גיבורי החיל שנפלו בקרב לאורך כל המלחמה וזכרנו בכל רגע, יום יום ובכל מקום את החטופים. על לוחמים ומפקדים כמוכם להוסיף את המילה במלחמה".

כהן הודה על הזכות שניתנה לו לפקד על האוגדה: "אני עומד כאן היום, רגע לפני שאני מוסר את הדגל, בתחושת הודיה גדולה. על הזכות שניתנה לי לפקד על אוגדה 162 במלחמה כל כך צודקת וארוכה. על האחריות בפיקוד על לוחמים ומפקדים כמוכם. ועל הזכות להילחם עבור העם הזה. מכל מלמדיי השכלתי, את מתלמדיי למדתי יותר מכולם".

בפנייה למשפחות השכולות אמר: "משפחות שכולות, יקרות מכול – אמנם אני מסיים היום תפקיד, אבל אתכם אני נושא בליבי לכל מקום שאלך. הכאב שלכם הוא שלנו ומצפן מוסרי עבורי, עבור כל מפקד ולוחם. אתם הייתם – ועודכם – הכוח המניע שלנו. אני מחבק אתכם מעומק לבי, ומבטיח: נמשיך ללכת לאורם".

כהן ציין כי האוגדה איבדה 265 לוחמים, ביניהם שניים מפקודיו הישירים: "במלחמה הזו איבדה אוגדה 162 מאתיים שישים וחמישה גיבורי חיל אשר מהווים עבורנו מצפן לכל חיינו. ברגעים אלו על במה זו אני מבקש לזכור ולהזכיר כל אחד מהם וביניהם אלוף משנה יהונתן שטיינברג ז"ל, מח"ט הנח"ל אשר נפל בשבעה באוקטובר, אלוף משנה אחסאן דקסה ז"ל, מח"ט 401 אשר נפל בקרב בג'באליה. שני פקודיי הישירים שאיבדתי במלחמה. זכרונם לא ימוש מליבי לעד".

הוא הוסיף כי לוחמים רבים נפצעו, ורבים מהם שבו להילחם: "במלחמה הזו תחת האוגדה נפצעו לוחמים ומפקדים, רובן נלחמו וחזרו להילחם ואת אלו שבשיקום נמשיך ללוות בתהליך ההחלמה. נתפלל להחלמתם".

כהן קישר את דבריו לפרשת השבוע: "פרשת השבוע הינה 'ויקרא' והמדרש שואל – למה האות א‘ במילה 'ויקרא' קטנה? אומרים חכמינו: כי דווקא הגדולים באמת – יודעים להיות קטנים. יודעים להקשיב, להתכופף, להיות צנועים מול גודל השעה. במלחמה הזו – למדנו מהי ענווה אמיתית. למדנו שהכוח האמיתי שלנו טמון לא רק בברזל – אלא ביכולת לראות את עצמנו חלק ממשהו גדול הרבה יותר מאיתנו, למדנו שהכוח טמון ברוח, בלב, באחריות. תמיד זכרנו למה אנחנו כאן ובשביל מי אנחנו נלחמים, וכך יהיה גם בעתיד".

הוא חתם את נאומו במילים: "לוחמים, מפקדים, בסדיר ובמילואים חברים יקרים – לא הייתי מצליח בלעדיכם. אתם הלב הפועם של האוגדה הזו. אתם התקווה שלה, הכוח שלה והעתיד שלה. אני מצדיע לכם. אני אוהב אתכם. אני עוזב היום – אבל האוגדה לעד תישאר בליבי. תם ולא נשלם! נמשיך לעשות הכל להחזיר את כלל החטופים הביתה, נפעיל להשמדת ארגון החמאס ולהחזרת כלל התושבים לבתיהם במהרה. 'השם עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום'".