מצווה לספר ביציאת מצרים
מצווה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כמו כן מצווה לזכור את יציאת מצרים בכל יום - ביום ובלילה, וכן בכל השבתות והחגים. בהמשך תתבאר משמעות המצווה.
בין טבע לנס
בתוך כך ראוי להתבונן על היחס שבין הנהגת ה' את העולם בדרך הטבע להנהגתו בדרך נס. הטבע מתנהל במסגרת מסודרת של חוקים שניתן להבין, ואילו הניסים פורצים את סדרי הטבע.
ההבדל בין הטבע לנס הוא רק מצד האדם, שסדרי הטבע נראים לו כמובנים ומתקיימים בכוחות עצמם על פי החוקים הטבועים בהם, ואילו הניסים אינם מובנים לו, ולכן הם מרשימים אותו יותר, באשר הם מגלים את כוחו של ה' שמתגבר על סדרי הטבע. אבל מצד הבורא אין הבדל בין הטבע והנס, שכן ה' מחיה את הכול, את הטבע ואת הנס כאחד. ברצונו קבע שהעולם יתנהל על פי חוקי הטבע, וברצונו קבע שלעיתים יתנהל בדרך שפורצת את החוקים ונקראת אצלנו 'נס'. לכן גם מה שנקרא נס יכול להיקרא טבע, במובן שגם להנהגת הניסים יש סדר שקבע הבורא (מהר"ל). מנגד, גם הטבע יכול להיחשב נס, משום שרק מפני רצונו של ה' הוא מתקיים, אלא שבמבט שטחי נראה שאת הנס ה' מנהיג באופן גלוי, ואילו את הטבע באופן נסתר. כך שניתן לקרוא להנהגת הטבע ניסים נסתרים, וכפי שאנו אומרים בתפילה: 'ניסיך שבכל יום עימנו' (רמב"ן שמות יג, טז).
עיקר ההנהגה בדרך הטבע
ככלל, ה' ברא את העולם באופן שיתנהל על פי חוקי הטבע, מפני שכך האדם יכול להוציא את כוחותיו אל הפועל באופן המיטבי. וכפי שביאר רבי יצחק עראמה (עקדת יצחק שער ג), שאם היה ה' מנהיג את עולמו בדרך נס, "לא היה שום מקום אל מציאות הבחירה האנושית אשר היא יסוד האדם, ולא שום מבוא אל השכר והעונש שהוא סוד תכליתו כמו שיתבאר". וכן כתב הר"ן (דרוש ח): "ההקדמה הראשונה, שחפץ השם יתברך ורצונו לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר, ושהטבע יקר בעיניו, לא ישנהו אלא לצורך הכרחי". וכן כתב המהר"ל (גבורות ה' סד): "כי הטבע ראוי להנהגת העולם והיא הנהגה של אמת, והצדיקים במה שהם צדיקים - חפצים באמת, ואינם חפצים שיצא העולם חוץ מסדר האמת". וכן ביאר הרב קוק (עין איה שבת ב, קצג-קצה), שהאדם מתגדל לפי רוב פעולתו בדרך הטבע.
מקומם של הניסים
אומנם מקום חשוב יש לניסים. ראשית, כדי לגלות את דבר ה' לעולם. לפיכך יציאת מצרים ומתן תורה התקיימו בניסים גדולים, שעל ידם התגלה ה' לעולם, ועל ידם התגלתה הבחירה שבחר ה' בישראל להיות לו לעם סגולה ולקבל את תורתו ולנחול את הארץ כדי להביא ברכה לכל משפחות האדמה, כפי שנאמר לאבות.
שנית, כדי לגלות שה' מנהיג תמיד את העולם, ולכן לעיתים בעת צרה, כשאין ברירה אחרת, ה' עושה ניסים. לעיתים הניסים נעשים באופן גלוי ומובהק, ולעיתים בדרך שנראית כדרך הטבע, אולם המתבונן על העולם במבט כולל, מבין שמאת ה' הייתה זאת.
וכן כתבו גדולי הדורות, שהניסים הגדולים הכרחיים לגילוי אמונת ישראל (רס"ג בהקדמה לאמונות ודעות; כוזרי א, יא; כה; פ-פו; רמב"ן שמות יג, טז; חינוך כא, ועוד רבים. וכן ראו רמב"ם יסודי התורה ח, א-ב).
משמעות הסיפור ביציאת מצרים
שתי מגמות עיקריות למצווה לספר בליל הסדר ביציאת מצרים: א) להשריש בדעתנו את הבחירה שבחר ה' בישראל עמו לגלות את דברו בעולם. ב) להשריש בדעתנו שה' מנהיג את עולמו, וכל דברי הנבואה שנאמרו בתורה ובנביאים יתקיימו. וגם אם ייראה לנו שהגאולה מתעכבת, נדע שה' מנהיג את העולם, וגם מתוך הצרות הוא מצמיח ישועות. והיא, האמונה שעמדה לאבותינו, תעמוד לנו שנזכה להמשיך להתבסס בארצנו עד לגאולה השלמה.
תכלית יציאת מצרים להיכנס לארץ ישראל
אומנם צריך תמיד לזכור שתכלית יציאת מצרים להיכנס לארץ ולהגשים בה את הייעוד האלוקי בדרכי הטבע. לכן ככלל, מעת שנכנסו ישראל לארץ, פסקו הניסים שהתקיימו לאבותינו במדבר, והשכינה החלה להתגלות דרך מעשי ידיהם של ישראל.
לפיכך משמעות הסיפור ביציאת מצרים היא כפולה: האחת, להתחזק באמונה שה' מנהיג את העולם, ולכן מובטח לישראל שלבסוף ייגאלו. השנייה, להתעורר ככל יכולתנו כדי להביא ברכה וגאולה לעולם. שכן מיציאת מצרים למדנו שהאדם אינו נמצא בבית כלא שאין ממנו מוצא, אלא מכוח האמונה והתורה שהתגלו לישראל ניתן לשבור את המחסומים לקדם את העולם אל גאולתו. והמקום המתאים לכך הוא ארץ ישראל, שבה ניתן להגשים את הרעיון האלוקי בדרכי הטבע. ולכן מצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות.
בארץ ישראל הקדושה מתגלה בדרכי הטבע
ארץ ישראל היא ארץ הקודש, היינו אף שהיא ארצית היא קדושה, וקדושתה מתגלה על ידי מעשיהם של ישראל בדרכי הטבע. אולם כשישראל בגלות, כיוון שלא ניתן לגלות את דבר ה' בתוך המציאות הטבעית, הקדושה מתגלה רק בנס שמעל הטבע, ואף קיומם של ישראל למרות כל הרדיפות הוא בנס. אבל זהו מצב של בדיעבד, וכפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התחיה כח): "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות עִם ישראל, הוא הכישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלמה".
לכן המצווה לכבוש את הארץ ולהגן עליה צריכה להתקיים על ידי צבא ישראל בדרך הטבע. ולכן ציווה ה' את משה לספור את יוצאי הצבא במדבר לקראת מלחמת כיבוש הארץ. וכפי שכתב הרמב"ן (במדבר א, מה): "כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף". לכן היו צריכים גם לשלוח מרגלים לקראת כיבוש הארץ, כי אין לסמוך על הנס אלא יש לקיים את המצווה כדרך הטבע (רמב"ן במדבר יג, ב).
לזכור שה' נתן לנו את הכוח
אומנם העיסוק ביישוב הארץ, שמביא ברכה ומעצים מאוד את האדם, עלול לגרום לכך שנתגאה ונשכח את ה' ואת הייעוד המוטל עלינו. שנאמר: "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (שם ח, יז), ובעקבות זה נאבד מעל הארץ הטובה. כדי שזה לא יקרה, הורתה התורה: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה" (שם ח, יח).
דייק הר"ן וביאר שאם התורה הייתה רוצה להפחית בערך מעשה ידיהם של ישראל, הייתה אומרת: 'כי הוא הנותן לך חיל', אבל היא אמרה "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", ללמדנו שישראל בכוחם עושים את החיל, אלא שעליהם לזכור כי ה' נתן להם את הכוח הזה (דרשות הר"ן, תחילת דרוש י).
נמצא שעל כל דבר טוב שקורה לנו, עלינו להודות לה' ולברך אותו על כך. מתוך כך עלינו להתחזק להמשיך לפעול בכל כוחנו כדי לקיים את רצון ה' בעולם על ידי מעשה ידינו, ותפילתנו שה' יעזור לנו במעשה ידינו. "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
השתדלות לקראת הניסים של יציאת מצרים
אף הניסים הגדולים, שנועדו לגלות את דבר ה' בעולם, הקפיד ה' שיתרחשו לאחר התעוררות של ישראל, כדי שיהיו שותפים בהוצאתם לפועל, ולא יטעו לחשוב שאין ערך למעשיהם. לכן יציאת מצרים התקיימה לאחר שישראל הסכימו לזבוח לה' את אלילי מצרים. וכן אמרו חכמים שקריעת ים סוף התרחשה אחר שנחשון בן עמינדב החל להיכנס לים (סוטה לז, א). וכן מתן תורה היה אחרי שישראל אמרו: "כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט, ח).
אין מתפללים לנס גמור
גם בתפילה מתפללים על דברים שיכולים להגיע בדרך הטבע ולא מבקשים ניסים. לכן כאשר נצרכו מאוד למים, קבעו תענית לתפילה על הגשמים בזמן שיש עוד סיכוי שירדו, עד חצי חודש לפני חג השבועות, ולא לאחר מכן, כי אז ירידת הגשמים היא בדרך נס, ואין מתפללים "על מעשה ניסים" (ירושלמי תענית ג, ב).
וכן בכל העניינים שהאדם נצרך, לא יתפלל שיעשה לו ה' נס שלא כדרך הטבע (ספר חסידים תשצד, גבורת ארי תענית יט, א).
השתדלות לקיום הניסים שבמקדש
אמרו חכמים (משנה אבות ה, ה): "עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש", ומהם שלא הסריח בשר הקודש מעולם. אף על פי כן לא הכינו שולחנות זהב או כסף להנחת הבשר שמא יסריח, אלא הכינו לכך שולחנות של שיש, הרי שלא סמכו על הנס שבשר הקורבנות לא יסריח (משנה תמיד ג, ה; רמב"ם, רע"ב).
נס נוסף שהיה במקדש, שלא ראה כהן גדול קרי בליל יום הכיפורים, ואף על פי כן התאמצו מאוד להשאירו ער כל הלילה, כי אין סומכים על הנס (ירושלמי יומא א, ד).
עוד אמרו שבדרך נס לחם הפנים נותר חם וטרי לאחר שבוע (יומא כא, א), ולמרות זאת טרחו להניחו באופן שמונע את עיפושו (ירושלמי שקלים ו, ג). על עצם העניין שהיו בבית המקדש עשרה ניסים, ביאר המהר"ל (דרך חיים שם) שהואיל ובית המקדש הוא קדוש ומובדל מהטבע, הכרח הוא שיהיו בו ניסים.
לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il