הדבר המסוכן ביותר שיכול לקרות למערכת אכיפת החוק במדינה דמוקרטית הוא אובדן אמון הציבור. וזה בדיוק מה שמתרחש כעת בישראל – אמון הציבור בגורמי האכיפה נשחק באופן חסר תקדים.
כאשר לוחמים ומתיישבים מקבלים יחס כאילו היו אויבים; כאשר הם נתקלים בהשפלות, רמיסת כבודם ופעולות אכיפה כוחניות – הציבור חדל מלהאמין.
כאשר ננקטים צעדים דרקוניים ואנטי-דמוקרטיים כלפי אזרחים שומרי חוק; כאשר מערכת האכיפה נוהגת בגמישות ערכית, עוברת על החוק בעצמה ומקבלת גיבוי אוטומטי מבתי המשפט – הציבור מאבד את האמון.
כך לא שומרים על שלטון החוק. כך מרוקנים את החוק מתוכן, וכך פוגעים בזכויות אדם ואזרח במקום להגן עליהן.
אני הראשון לתמוך באכיפה נחושה, בחקירות ובהעמדה לדין של עבריינים – בכל מקום, בין אם בתל אביב ובין אם בחיפה – אבל הכל חייב להתבצע בכלים החוקיים, תוך שמירה על זכויות יסוד: חקירה הוגנת, ראיות, משפט צדק. אני אומר זאת שוב ושוב, ודורש שוויון באכיפת החוק.
אני מבקש לחזק את ידי הלוחמים שנעצרו. אתמול שוחחתי עם שולמית סעדון, רעייתו של אוריה סעדון – לוחם מילואים ותושב היישוב מלאכי השלום, ששירת בשנה האחרונה למעלה מ-300 ימי מילואים. בתמורה, כך לדבריה, רמסו אותו ואת משפחתו. ביקשתי לחזק את ידה ואת ידי בני המשפחה.
היום שוחררו אוריה ועצור נוסף למעצר בית. כולנו מאחלים להם חג חירות שמח – חג של תקווה וצדק.
בימים האחרונים נחשפנו לרוח המנשבת במסדרונות המחלקה היהודית בשב"כ – ליחס המפלה כלפי מתיישבים ולוחמים, ולפגיעה שיטתית בזכויות אדם.
אנחנו, ראשי המועצות, יחד עם הנהגת מועצת יש"ע, פנינו לראש הממשלה בדרישה לסגור את המחלקה. יש אויב בשער – ואל מולו יש לרכז את המאבק.
מעצרם של רבש"צים, לוחמי מילואים וחקלאים – אנשים שמוסרים את נפשם על ביטחון האזור – הוא מטריד, מקומם ובלתי מתקבל על הדעת. אני קורא לשב"כ לשחררם באופן מיידי ולהתנצל בפניהם.
בערב חג הפסח – זמן של ביעור חמץ ושל אחדות לאומית – עלינו לצאת יחד לדרך אחרת: דרך של חירות, של צדק ושל שותפות אמת. רק כך נוכל לבנות חברה מתוקנת, מושתתת על ערכים משותפים של חוק, מוסר ואמונה בצדקת הדרך.