אפתח בציטוט מסוף דברים שנשא רעי, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין (עימו זכיתי לעבוד בלשכת ראש הממשלה שמיר), לזיכרו של אלוף מאיר דגן ז"ל בכנס במכללת נתניה, זה לא מכבר:
"מדינת ישראל היא מדינה נהדרת. החזון הציוני הוגשם במידה משמעותית. ראינו בעינינו התגשמות דברי הנביא עמוס (ט', י"ג – י"ד) שציטטתי בסיום כהונתי שבבית המשפט העליון: 'הנה ימים באים נאום ה' וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה; ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו פריהם'.
"המדינה היהודית (כן, לא לשכוח את הזהות היהודית) והדמוקרטית (כן, לא לשכוח את ההגינות כלפי מיעוטים), שהיא ציונית ולא פוסט-ציונית, היא הישג ענק. הממלכתיות היא אחד מתנאי המשכיותה, שמירת הבסיס המשותף, כתף מתחת לאלונקה (כולל גיוס החרדים, בלי לפגוע כהוא זה בערך לימוד התורה, אך אין דמו של אחד סמוק יותר משל אחר, כדברי חכמינו, ושירות צבאי או אזרחי גם לערבים) וערכים שמבטאת מגילת העצמאות..."
ימי חול-המועד פסח ראוי להזכיר בהם את החיוב שבחיינו, במדינתנו, בארצנו, בעמנו, כאשר ימים לא טובים עוברים עלינו, מעיבים על כל הייחודיות וההישגיות של מדינת ישראל. עלינו לזכור זאת, כולנו, תומכי הממשלה ומתנגדיה, כי אין לנו מדינה אחרת ואבוי לנוי אם נערער במו ידינו ובהבל פינו את יסודותיה. זה נאמר בעיקר כלפי המפגינים הבלתי נלאים וכלפי הטון השלילי בתקשורת.
כאשר אני פותח, למשל, את עיתון הכלכלה "דה מארקר", אני מתחלחל. כמעט הכל שלילי במדינה הזאת. לצד "דה מארקר", שמגיע אלי במצורף ל"הארץ", עליו כבר הכברתי כאן מילים ואין מה להוסיף, מצורף לעתים למשלוח גם מגזין עם תוכן שיווקי. וראו זה פלא. במגזין הזה הכל מעולה, משגשג. הכל קידמה.
"חדשנות פורצת דרך" – זה שם המוסף השיווקי, שאמנם תכניו נמסרים על-ידי המשווקים ובתשלום, אבל כמה נעים לקרוא בו בזה אחר זה מאמרים על חדשנות בבניה, ברפואה וטכנולוגיה מתקדמת: סטארט-אפ לשיפור התפוקה החקלאית, תחבורה עירונית חכמה, פלטפורמה שתוביל מהפכה בתחום הפוריות, מנוע היברידי שמשנה את עולם הכטב"מים, פתרונות לתיקון כלי דם ולב, וכו' – וכל זאת מתוצרת המוח היהודי, ואם תרצו – הישראלי. שאמשיך?
הנה כמה מהפיתוחים החדשניים בתחום הרפואה, שמדווח עליהם המוסף הנ"ל: ננו חלקיקים למאבק ממוקד בסרטן, חגורת לבישה שמביאה לגילוי מוקדם של מחלות, טכנולוגיה שמקטינה הפרעות חרדה, מסתם דינמי שמשנה צורתו תוך כדי צינתור, שתל שישפר ראייה לחולי גלוקומה... וגם: הדפסה בתלת מימד לצורכי חיילי צה"ל, בית חכם, רחפן בשירות החקלאות, טכנולוגיה שתהפוך את המימן הירוק לנגיש, ואפילו – "ביו-סנסורים לדיאגנוסטיקה של העתיד"...
מה נגיד ומה נאמר? יש לנו במה להתגאות. במובן הטכנולוגי לפחות, ישראל טובה לא רק לאזרחיה, יהודים וערבים כאחד, אלא לכל יושבי תבל. וכמו שאומרת כותרת המוסף השיווקי, שיצא לאור ממש חודש לאחר המלחמה – "עוצמה ישראלית"!
ההון האנושי בישראל הוא יחיד באיכותו בעולם. מדינה שמוקפת אויבים מכל עבריה, שמזה שנה וחצי שקועה במלחמה בכמה וכמה חזיתות, שחלק נכבד מכוח האדם שלה מגוייס ונלחם – זוהי מדינת היהודים שבקרוב תחוג 77 שנות קיום, הישרדות ו...שגשוג. רבים בעולם שונאים אותה, מקנאים בה, אבל תרומתה לאנושות ברורה.
"מדינה נהדרת" – כפי שהגדירה השופט רובינשטיין. המוח היהודי ממציא לנו פטנטים. רק חיסרון אחד יש לה – מתנהלת בתוכה פוליטיקה אובדנית. חוסר הסובלנות הפנימי הוא הסכנה הגדולה ביותר לפלא הזה ששמו – ישראל.
לפני מאה שנה בדיוק כתב המשורר אורי צבי גרינברג, את השורות הבאות בכתב-העת שלו "סדן", תרפ"ה: "האדם המדוכא, שסיים את כל הקווים והגיע כבר בדרכו עד מעבר לייאוש – יכול שנית להתחיל מבראשית באורחות חיים. כי מעבר לייאוש אין ייאוש עוד, אלא קרקע בתולה, המוטל למרגלותיו של איזה מחר מיסתורי ומחכה לחורש".
אם לפני מאה שנה העם היהודי לא התייאש, גם שעבר את השואה שכילתה שישה מיליונים מבניו, מה לנו כי נתייאש עתה, נלקה עצמנו יום יום, נריב מחנה מול מחנה, כשהעם היהודי הוא חופשי, עצמאי, במולדתו ההיסטורית, זה כבר 77 שנה? גם ביגון על הנופלים, אסור לנו להתייאש מהפרוייקט הציוני. לנו מחכים עוד פריחה, שגשוג, חדשנות, יצירה.
גם בתוך האיומים הקיומיים, שמלווים את חיינו מאז ראשית עצמאותנו, העוצמה הישראלית תתעצם. בנו תלוי הדבר. כמאמר המשורר: "אין ייאוש עוד".