בס"ד
נתבקשתי לקרוץ עגולים מבשר לבבי ,
השרוף
ממאכלת אש צולבת .
להדביק אותם על דף נייר חלק,
לצרוח
שהכל טוב, קשורה בעבותות לדיבורי האחרים.
כן, את זוכרת שאמרת שאסור לבכות סתם,
שליטפת אותי כשצרחתי בעודי נשרפת
כשרצתי אל תוך מדורת האש שהדלקת למעני .
מצטערת, אין כבר מקום לצלקות .
תגובות
"שאמרת שאסור לבכות סתם,"
אז כן, גם אני אומרת את זה. ה' ירחם.. כמה שירים עצובים ישלך.. אני כבר תוהה אם זה לא התמכרות לכאב ולצער..
ועכשיו יאללה לשיירי שמחה ואפטימיות.
לא רוצים עוד רע! לא רוצים להתבוסס בכאב. יש אפשרות לצאת מזה, יש אפשרות של שמחה.
עצב זה חלק מהחיים אבל לא אמור להשתלט עליהם.
:-)
בתגובה לתחילת התגובות: אומנם לא צריך להיות שרויים בעצבות כל היום וכל הלילה אבל צריך גם לדעת איך לצאת ממנה.אם יכריחו בנאדם לצאת מתוך הדיכי והעצבות הוא לא יהיה שמח באמת!! הבנאדם צריך לאט לאט להוציא את העצבות מתוכו לתת לה ביטוי,להיות מודע לה ואז למצוא את הכוחות שלו בעצמו, לראות מה הוא עושה עם עצמו,להחליט החלטות שיוציאו אותו מן העצבות כמו מצוות-אומרים שבנאדם שמקיים מצווה לאו דווקא של בנאדם למקום אלא גם בנאדם לחברו אז הוא מתמלא כוחות ושמחה.צריך לזכור תמיד שאחרי הבכי,הצב תבוא השמחה והצחוק!! בל הם לא יבואו לבד אלא צריך למצוא פתרונות לנפש ובכך למגר את העצב. ב"הצלחה בהמשך! לא הכל טוב!הכל לטובה!!
אני מנחשת נכון בעקבות מה הוא?