אוקטובר

(היצירה הראשונה שלי בלל"ת)

ריח של אוקטובר עולה ברחובות,
צובע את הבתים בטיפות רטובות,
חושב שהוא איזה גבר כובש לבבות,
כל שנה, כל עונה.

ילדה קטנה מוכרת פרחים,
מסביבה אנשים מפזרים חיוכים,
בעיניה הם נראים כמו מלאכים,
גם בזמן מעונן.

והים, הים לא שוכח,
הים עולה ובורח,
הוא קיוה שגם עכשיו
יבואו אליו,
כי הים, את גליו הוא שולח,
שקט או סוער הוא לאור הירח,
הוא כנראה שכח שזה מכבר
אוקטובר עבר.

ילד נוסע על אופניו,
עדיין לא יודע לאן מועדות פניו,
הרוח לוחשת אל גלגליו,
גם עכשיו, גם בסתיו.

בובה מקושטת בחלון ראוה,
פנסי הרחובות מחממים את לבבה,
היא לא ידעה ולא תדע מה זאת אהבה,
אך ישנה עוד תקוה.

והים, הים לא שוכח,
הים עולה ובורח,
הוא קיוה שגם עכשיו
יבואו אליו,
כי הים, את גליו הוא שולח,
שקט או סוער הוא לאור הירח,
הוא כנראה שכח שזה מכבר
אוקטובר עבר.

והלב שלי, רק מקור הוא רועד,
הלב שלי מזמן הפסיק לפחד,
כי קולך שנשמע בי, עוד מהדהד,
זמן שלכת,
ואני שוב הולכת...