רצית שם לצעוק מה אני מרגישה,
אבל,לא הרגשתי כלום
חיכתי להבין היכן הבעיה,
אבל עיניי כבר נעצמו.
וכשרציתי לממש את אותה אהבה,
הבהרת שהיית פה טעות
ושהזמן יעביר לי את מה ששרוט.
ועם השנים מתחלפים הפרצופים
שאותם אני מאשימה
בכל אותם רגעים שנכתבות המילים
אני מסתירה אבל מבינה,
שנשארתי כשהייתי,
והמציאות התקבעה.
וההתרסקות הזאת,
אינה שורפת
והבכי הבא כבר לא יגרור מעשה,
גם מחיאות הכפיים
לא מערפלות לי את החושים
כי הזירה שלי קטנה מיום ליום
וקשה לראות מה האמת.
תגובות
השירה שלך נגעה לי ודקרה אותי במקומות הכי עמוקים איי שם בתוך הלב שלי..את כותבת אמיתי, חד..ויש לי הרגשה שכמו שכתבת את השיר בפעם הראשונה-כך פירסמת אותו פה...פשוט אמיתי וטוב.מלב אל לב.
אהבתי מאוד את השיר והזדהיתי איתו 93%..:)
"וקשה לראות מה האמת."-לעשירות דעתי, האמת תמיד ברורה אבל קשההההההההה לעשות ולקיים אותה.
שיר מצויייייין.
תפסיקי להתעסק כל כך הרבה במה שהיה. זה לא מועיל.
ואוהב אמת,לפני ה"איך" יש "מה",,קודם כל צריך להבין מה האמת ואז איך לעשות אותה,לא?
ודבר שני העבר הוא זה שבונה את העתיד,מעשי בעבר משקפים אותי ורק ממקום שאני מבינה מה אני וכו...אפשר להתקדם,
ושוב אני אומרת אני לא כותבת שיר כדי לחפור בעבר ולשקוע בו,זה פשוט דרך להבין את עצמי טוב,וזהו. אין מאחורי זה איזה מחשבה עמוקה, שהשיר הזה הולך להיות רשימת דברים מועילים לעתיד זה לא עובד אצלי ככה.
שיר שאני כותבת הוא מה שאני כרגע,לא יכולה (בינתיים)לכתוב אחרת,ות'אמת אני לא יודעת אם יש דבר כזה.
כדי להבין צריך מרחק, ואדם לא מסוגל להבין
את עצמו. מה עוד שנשמת האדם אינסופית, ואדם
איננו מה.
ה"מה" זה הדבר עצמו,כמו התורה למשל שהיא מה,הדבר בכללותו אחרי שיודעים מה הוא אותו כלל,יורדים לפרטים שבו ל"איך" עושים את הכלל,ככה לפחות אני מבינה את זה.
ומה הכוונה כד להבין צריך מרחק?
וודאי שאדם לא יוכךל להבין את עצמו ב100 אחוז אבל מה שהוא יכול להבין יכול מאוד לעזור לו.
אמר פעם הבעל-שם-טוב: כשאני נמצא בדרגה גבוהה,
אני יודע שעוד לא התחלתי להבין אפילו אות אחת שבתורה.
האדם לא צריך להבין את עצמו, אלא להשתדל להתקרב ולדעת את בוראו, שנאמר: השכל וידוע אותי.
וכשאני אומרת להבין את עצמי,זה לא סתם זה כדי לפתור בעיות להבין מהיכן באו,ולהתקדם.
לא רק שלך. לכלנו יש בעיות. רק יש מי שמתבונן בחצי הכוס המלאה, ויש מי שעסוק בחצי הכוס הריקה. לאן את רצה?
זה מאוד נחמד להסתכל על חצי הכוס המלאה כדי לא ליפול לעצב,אבל בשביל להתקדם בחיים צריך יותר מזה.
סתם לדוגמה בן אדם מוצא את עצמו אדיש לסביבה,לא מזיז לו אם טוב או רע,הוא מה שנקרא "זורם",זה תכונה לא טובה, צריך להתבונן מה גרם לך להיות כזה,זה דבר מעוות יש צורך בתיקון,והתיקון מצריך התבוננות.
זו גישה שלילית. מודעות חשובה, אבל חיפוש אחר סיבות לבעיות היא לרוב דרך להתחמק מלנסות ללכת
בדרך חדשה. נאמר בתורה: נעשה ונשמע. רק שאדם סר מרע ועושה טוב, אז הוא מתחיל להבין.
מקווה שהובהרתי.....
בלמצוא סיבות לבעיות, במקום טעם לדרך.
להגיד: אני בן אדם שהולך בדרך הנכונה וכו',
איננה בדיוק דרך של התבוננות פנימית. אלא אדרבא, נחנו מה, וטרם הגעתי לדרר בה עלי להתהלך,זה כבר יותר מכוון אל האמת.
לאנשים קשה להשתנות. ובעיות הן לפעמים ביטוי לחוסר הרצון להשתנות.
נראלי שהבנתי מה הנקודה,אתה טוען שכל הבעיות מגיעות כי יש פגמים בשלמות הדרך,
ואתה צודק,פתרון הבעיות יגיע רק אם נלך בדרך ונעשה טוב,
אבל...לפעמים החיים קצת יותר מסובכים ונתקלים בסיטואציות ובאנשים ו...מסתבכים,נופלים עושים טעויות,ודאי שהפתרון האידאלי הוא חזרה בתשובה תיקון המעשים,מה לעשות שזה לא תמיד מצליח?ונתקעים במקום,וכשרוצים לצאת כבר תקועים עמוק,ואז לך תגיד לעצמך להשתנות.
אם לסכם את זה נראלי,שאנחנו מסכימים על הנקודה,רק שאתה מפרש כל הבנה בשכל,למעשה.אני לא אבל הלוואי שנזכה....
ז"א אתה אומר,תתעלמי מהרגשות,אפילו שממש קשה לך לעשות משו מסויים,תעשי, אפילו שהז עושה לך הרגשה רעה, תעשי,
קודם כל גם אם זה אפשרי(ולא נראלי)זה נראה כמו פיספוס של המטרה של חיבור בין הנשמה לגוף,זה יוביל לפיצוץ מתישהו זה להתנתק מעצמך,ועל זה בדיוק דיברתי שאמרתי "בעיות",שאתה יודע מה הדרך אתה מאמין בה ובכל זאת לא כ"כ עושה, יש?
אמר פעם צדיק אחד שצריך להתבונן על תורה בעין ימין ועל סוכריה בעין שמאל. וזה בכלל לא קל,
כשרוב העולם נוהג הפוך. אי-אפשר בבת אחת להשתנות. כשקשה לעשות משהו, אז יש שתי אפשרויות:
א. או בבת אחת להתחיל לעשות מה שלא רגילים לעשות. וזה מאד קשה.
ב. או להיאזר בסבלנות ובהדרגה להשתדל להשתנות.
נאמר: איזהו עשיר? השמח בחלקו. כשאדם מקטין את עצמו, הוא בנקל מוצא את מקומו. אבל כשיש לו ציפיות מוגזמות, הוא איננו מרוצה.
כל יום הוא יום חדש בו מתחדשת הבריאה האלקית.
כשהיית ילדה הרגשת את זה כל יום. ואת עדיין
ילדה.
אבל נניח שבחרתי באפשרות השניה שהצגת,להשתנות בהדרגה וגם זה,להגיד בעדינות?לא הולך,
אז יכול להיות שאתה צודק,אני צריכה להנמיך ציפיות מעצמי,אני צריכה סבלנות,אבל זה קצת מלחיץ כי אם שנים אתה נתקע באותו מקום,אז אתה כבר לא כ"כ מאמין שיום אחד תשתנה.
שוב,בגדול אתה צודק תמיד בתיאוריה הדברים יותר חכמים מהמציאות,
וזה בדיוק המקום של השירים בחיים שלי, הרגש.
של חוסר סבלנות. נראה לי שאת שופטת את עצמך יותר מדי בחומרה. מעבר לכך, במקום לחזור על אותן טעויות, תתקרבי לאנשים שמסוגלים לשנות אותך לטובה.
אנשים אולי יכולים להשפיע עלי לטובה,מנסיון, אני מאמינה שהשינוי מתחיל בי,אנשים יכולים להגיד את הדברים הכי חכמים, ולהתנהג בצורה טובה,אבל אם אני לא אהיה בהסתכלות הנכונה זה לא יעזור בצורה מועילה.
ולכן,ההתבוננות בעצמי,הנסיונות להבין את מקורות המעשים שלי,הם בעיני הדרך הטובה ביותר.