בס"ד
אוֹמְרִים שֶׁהַחַמָּה הָאוֹצֶרֶת קַרְנֶיהָ,
מוֹרַחַת אוֹתָן בִּתְמִסָּה מְשַׁמֶּרֶת תְּכוּנוֹת יְלוּד אִשָּׁה
מְיַצֶּרֶת אוֹר עַצְמִי,
מְסֻנָּן בִּכְבָרָה שְׁמֵימִית מֵחֶלְקֵי רְגָשׁוֹת.
לְעִתִּים , בִּזְמַן גִּלּוּפוֹ שֶׁל אָדָם,
נְהָרָה מְרַחֶפֶת מְנַדֶּבֶת
מִתַּעֲרוּכַת תּוֹצְרֵי הַשֶּׁמֶשׁ .
לְמַרְאֵה שֹׁבֶל הָאוֹר הַמִּתְפָּרֵשׂ
מַטְבִּיעַ אֱלֹקִים חוֹתָם עַל יְצִירָתוֹ,
כָּךְ נוֹצְרוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים.
ליעקב רובין
תגובות
כדאי היה לכתוב בדרך ישירה ופשוטה יותר. למשל:
החמה אוצרת קרניה
מורחת אותן בתכונות ילוד אשה,
מיצרת אור עצמי,
מסונן בכברה שמימית.
נהרה מרחפת מנדבת,
מתערוכת תוצרי שמש.
למראה שבל האור המתפרש
מטביע אלקים חותם על יצירתו.
כך נוצרו האנשים הטובים.
אני חושב שאתה לא הפכת הרצאה לשיר, אלא שיר לשיר פחות יפה. הורדת המון דברים שיריים ותיאורים יפים. לא חבל? כל כך בקלות אתה מוותר על תיאור כמו "בזמן גלופו של אדם"? וממה עשויה הכברה השמימית?
ולך בדולח, אומר כי בזמן האחרון אני ממש נהנה לקרוא את שירייך, אבל ייתכן שמוטב לעבור על השיר הזה עוד פעם ולפסק אותו מעט שונה.
יהודה.