בס"ד
"הרב יהודה, אפשר להיכנס לדבר איתך? יש לי תשובה והודעה". "בטח אמונה,
"כל כך מהר תשובה? אני לפחות מקווה שהיא טובה." נכנסנו לחדר שלו.
"כן, אז מה בפיך?"
"טוב, אז חשבתי על הנושא ההצעה הרבה וגם התייעצתי עם אנשים שקרובים לי, אבל לפני שאני אומרת את תשובתי יש לי הודעה קטנה להודיע לך כבוד הרב. אני המתחתנת בעזרת ה'. החתונה תתקיים ככל הנראה באזור סיוון. הוורט והאירוסים יהיו בעזרת ה' ביום שלישי אבל בעקרון ההורים יודעים ותומכים בנו." נשמתי לרווחה.
" אמונה, להגיד מזל טוב זה עדיין מוקדם אבל אני ממש שמח בשבילך. כמה זמן אתם כבר בקשר? ואני מבין ממך שאת מסרבת לנו?"
"אנחנו בקשר כבר מתחילת השנה. כאן באה התשובה שלי. אני מבחינתי אין לי בעיה להמשיך כאן שנה שניה או בשכר השאלה אם אתם רוצים שאני אמשיך גם אחרי שאני אתחתן בעזרת ה'?"
"כבר חצי שנה?! איך הצלחת להסתיר את זה ממנו? אנחנו מבחינתנו נשמח אם תישארי איתנו גם במצב כזה אבל אז זה מחייב אתכם לגור פה בנריה." צחקתי ל"הסתיר" באמת לא ידעתי איך הצלחתי לעשות זאת.
"כן אנחנו מודעים לזה ואין לנו בעיה לגור פה. אבל הרב אם אפשר לא להודיע לאף אחד לגבי האירוסים שלי עד אחרי שאני אודיע לכולם. זה עדיין לא לפרסום." הפעמון צלצל והודיע על בוא ההפסקה
"בסדר גמור. לגבי אם אנחנו רוצים אותך בשכר או כבת שרות אני כבר ידבר איתך עכשיו אני רואה שאת לחוצה ללכת לחניכות שלך אז לכי ונדבר כבר ביום חמישי. דרך אגב, שלישי-רביעי את משוחררת."
"תודה הרב יהודה". יצאתי מהחדר של הרב יהודה ורצתי לחניכות שלי. בדרך התלבטתי אם לספר להם שסגרתי שנה שניה או לא, החלטתי שעוד לא נספר קודם לידידיה ואחר כך להם.
"אמונה, מה שלומך? למה לא ראינו אותך היום? ולמה את כל היום מסתודדת עם הרב יהודה עלינו?" זאת הייתה שירתיה. הילדה שמשום מה ידעה על כל דבר קטן שעשיתי חוץ מעל ידידיה בדרך נס הצלחתי להסתיר אתו ממנה.
"שירתיה מקסימה אני לא מסתודדת עם הרב יהודה עליכן פשוט לי ולרב יהודה היו כמה דברים שהינו צריכים לטפל בהם וזאת הסיבה שרק עכשיו הגעתי אליכן ושאני מדבר עם הרב יהודה. חוץ מזה מה שלומך שירתיה? המון זמן לא דיברתי איתך?"
"נכון וזה ממש מעליב". שירתיה בנוסף לכל הייתה ילדה צינית ובעל חוש הומור ממש גבוה ילדה שממש כייף היה להיות לידה. פתאום ידידיה התקשר. זה היה מוזר ידידיה ידע את הזמנים בהם אני עם חניכות שלי ובדרך כלל לא התקשר בהם. זזתי הצידה דיברתי איתו שירתיה עקבה אחרי ידעתי שזה סוף המסתוריות של ידידיה.
"אמונה מה המצב?"
"ברוך ה', אבל למה עכשיו? משהו דחוף?"
"כן, אחרת הייתי מחכה עוד חצי שעה. ב-11:45 אני אצלך עם האוטו ושבת את אצלנו. נדבר ביי". ידידיה דיבר מהר וניתק. לא נתן לי אפשרות להגיב אפילו. האמת שמשחתי ככה בכל זאת שירתיה לא ידעה כלום.
בשעה 11:40 כבר הייתי מאורגנת עם התיק לשבת בכניסה לאולפנא, ידידיה הגיע עם האוטו.
"כן מה הפינוק הזה? לא שאני מתנגדת אחרי שלא ישנתי כל הלילה...אבל בכל זאת."
"אנחנו הולכים לקנות לך טבעת." ידידיה קבע עובדה וצחק. "ולגבי שבת אז מחכה לך הפתעה רצינית".
"ידידיה, מה אתה מתכנן לי? אני לא אוהבת הפתעות וחוץ מזה לא הודעתי להורים שלי שאני לא באה שבת הביתה הם יחנקו אותי, הם בטח רוצים שבשבת לפני הוורט אני אהיה בבית"
"תירגעי ילדה מה הלחץ? דיברתי עם ההורים שלך והם הסכימו שתהיי אצלי שבת. הם רק ביקשו שאני אשמור עליך מכל משמר. " הוא צחק עלי. נסענו לירושלים לבחור טבעת זה היה מסע מפרך אני קשה בקטעים האלו ידידיה לא הצליח להבין מה אני כל כך מסתבכת כולה טבעת בסוף ידידיה כבר היה על קוצים, לפני שנכנסנו לחנות האחרונה ידידיה הודיע לי שאם אני לא מוצאת טבעת פה אנחנו חוזרים הביתה שלו לאפרת. באמת בחנות הזאת מצאתי את הטבעת שלי ובאורך פלא היא גם ישבה עלי בדיוק במידה. שילמנו ידידיה לקח אותה והכניס אותה לתוך הכיס שלו ונסענו לכיוון אפרת.
"אפשר לדעת מה אתה מתכנן לי כבר?"
"לא, מה קרה לסבלנות שלך אמונה? עוד חצי שעה אנחנו באפרת אז תדעי הכל בעז"ה" לא רציתי לשגע את ידידיה יותר מידי, דיברנו על כל מיני ארגונים טכניים לגבי החתונה. כשהתקרבנו לבית של ידידיה הבחנתי פתאום במכונית של ההורים שלי, לא הבנתי מה הם עושים פה הרי קבענו שוורט יהיה ביום שלישי אז מה הם עושים בבית של ידידיה בשעה 2:30 בצהרים של יום שישי של שעון חורף באפרת כשאנחנו גרים בהר ברכה. ירדתי מהאוטו ובגינה של הבית של ידידיה חיכתה שלי חלק מההפתעה. ראיתי את רננה רעות וצבי משחקים בחצר. הסתכלתי על ידידיה מופתעת כולי, ידידיה הסמיק לא היה לו כל כך זמן להסביר את עצמו כי צבי ראה אותנו והתחיל לזחול לכיווני. רצתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק כל כך גדול את אותו חיבוק שרציתי לתת לידידיה אבל לא יכולתי.
נכנסנו הביתה. איך שנכנסנו אמא של ידידיה קמה אלינו ובטון חגיגי אמרה:
"מזל טוב ילדים יקרים. מבחינתנו אתם יכולים להתחתן הסכמנו בנינו על כל התנאים וסידורי הכספים" ומיד באה לחבק אותנו גם אמא של קמה לחבק אותי והאבות שלנו בינתיים לחצו ידיים וחייכו. הסתכלתי על ידידיה הוא היה מופתע כמוני מההורים שלנו הרי סיכמנו איתם שהוורט יהיה רק ביום שלישי ולשבת ידידיה תכנן שהם יבואו לסתם הכרות נימוסים.
חנה אמא של ידידיה יצאה לרגע מהחדר יחד עם אוריה אחות של ידידיה וחזרו אליו עם שקית של תכשיטים הם הוציאו את התכשיטים והביאו לי ידידיה היה נראה בעננים כולו מאושר. התכשיטים שהורים של ידידיה קנו היו מדהימים ופתאום גם ההורים שלי הוציאו שקית קטנה והביאו אותה לידידיה. השעה הייתה כבר שלוש ורבע אריה אבא של ידידיה היה הראשון שהתעשת בכל בועת השמחה הזאת "חברים יקרים אני לא רוצה להרוס את השמחה אבל עוד שעה וחצי בערך שבת אז כדאי שכל אחד ילך לארגוניו לכבוד שבת ונפגש בערב שבת בעזרת ה'." המשפחה שלי התחילה ללכת לכיוון הבית של סבתא שלי, ההורים של ידידיה נכנסו הביתה כדי לסיים את ההכנות לשבת ואני וידידיה נשארנו לבד.
"אמונה, אם כבר כל העניין הפורמאלי נעשה אז אולי כדאי שנוותר על כל האירוע ביום שלישי ונלך לנו קצת לטייל, לדבר, לנוח?"
"אני בעד מה גם שיש לי חופש שלישי-רביעי. ידידיה אני בכלל רוצה לבקש ממך שלא נעשה מסיבת אירוסים. אני חושבת שזה קצת מיותר."
"בטח אני גם חושב שזה קצת מיותר.ואת הדבר תורה שהכנתי לאירוסים אני אגיד הערב בסעודה". ידידיה ואני היינו נרגשים סוף סוף החלום שלנו מתגשם. נפרדנו כל אחד לדרכו כדאי להתארגן לשבת שניה לפני שהתחלתי ללכת ידידיה הביא לי את הטבעת שקנינו היום ביחד.
בדרך הביתה קיוויתי שההפתעות להיום נגמרו אך כנראה שהורי לא ממש חשבו ככה. נכנסתי הביתה על הדלת של הבית של סבתא היה שלט גדול "עוד ישמע בהרי יהודה. אמונה וידידיה מזל טוב אוהבים המשפחה". כולם כבר היו מוכנים לשבת כמעט נכנסתי לחדר שבו אני בדרך כלל ישנה. רבקה סירקה את רננה, ורעות שחקה עם צבי פתאום רבקה קמה מהמיטה והוציאה מהארון קולב עם בגדים חדשים מהממים. היא אמרה לי לבדוק אותם. נכנסתי למקלחת הבגדים היו פשוט בדיוק עלי. יצאתי מהמקלחת ורצתי לחבק את אמא ואבא שלי כל כך שמחתי והודאתי להם. המשכתי להתארגן ובסוף שמתי את התכשיטים שההורים של ידידיה קנו לי ואת הטבעת ובאתי לעשות לאמא אבא וסבתא סיבוב הופעות. אמא וסבתא כל כך התרגשו.
בבית כנסת הגבאי הודיע על האירוסים של ידידיה ושלי. החברות שלי מאפרת כל כך התרגשו וגם קצת כעסו עלי שלא סיפרתי להן כלום. אבל אחרי הכל הן שמחו בשמחתי.
זאת הייתה השבת הכי מקסימה בחיי. מוצאי שבת המשפחה שלי חזרה הביתה אני החלטתי להישאר באפרת כי הרבה יותר קל לי לנסוע מאפרת לנריה מאשר מהר ברכה לנריה.
"נו אמונה איך היו ההפתעות?" ידידיה היה מאושר גאה כל כך במעשיו ובאמת היה לו על מה להתגאות. הייתי כל כך גאה בו.
"ידידיה, כל כך שמחת אותי בשבת. אני גם מאושרת שזהו עכשיו אנחנו באמת מאורסים ועכשיו אפשר להתחיל את כל ההכנות רשמית."
"את רוצה שנתחיל לחפש אולמות ובשלישי רביעי נלך לבדוק אותם?"
"לא יודעת ידידיה עכשיו אני רוצה לנוח קצת הייתה שבת כל כך מקסימה עכשיו אני בטוחה שזה זה. כל כך נהנתי, אחותך התייחסה אלי כל כך הרבה כבוד והערכה ואמא שלך איך היא שמחה זה ממש ריגש אותי. אבל אתה יודע אולי כדאי באמת שנעשה את זה עכשיו אחרת אתה תחזור לצבא וני אצטרך לעשות את כל הדברים האלו לבד וזאת הרי החתונה של שנינו."
תגובות
אני ממש אוהבת איך שאת כותבת,
אבל הפעם יש לי משהו להגיד:
היא שעה מחפשת טבעת אבל את התכשיטים ואת הבגד היא ממש אוהבת והם ממש טובים לה
וזה נראה לי קצת מוזר.
אבל בכל זאת הסיפור ממש יפה ומעניין!
אני
אבל חמוד. ממש חמוד.
היו קצת טעויות בפיסוק, וגם איפשהו התבלבלת וכתבת "באורך פלא" במקום "באורח פלא, אבל זה שולי...
משהו אחד- בשורה האחרונה, כתוב:" תחזור לצבא וני אצטרך לעשות" כדאי לתקן..
לדעתי הוא מאד צפוי ומאד בנאלי.
אני מאמינה שאפשר לעצב אותו קצת אחרת.
ב"הצלחה מוריה!
בס"ד
רצו'י ממש לעבור על הפיסוק, קשה מאוד לקרוא ככה.
אנ חושבת שהרצף עני'ינים פה יבש מידי. אם כבר בחרת לספר בגוף ראשון, כדאי שתכניסי י'ותר תיאורים של רגשות. ובכלל תיאורים י'הפכו את הסיפור לי'ותר מעני'ין, איך נראו הבגדים, הטבעת, התכשיטים, הנופי- אם כבר אולפניסטי, אז עד הסוף... (-:
עלי והצליחי!
המון אבל המון שגיאות כתיב. המון חסר פיסוק וזה מקשה מאוד על קריאת הקטע...
לדוג': "האמת שמשחתי ככה בכל זאת שירתיה לא ידעה כלום..." מה התכוונת? המשכתי? משכתי?
ופיסוק ככה... לדוג': תירגעי ילדה מה הלחץ? דיברתי עם ההורים שלך והם הסכימו שתהיי אצלי שבת. הם רק ביקשו שאני אשמור עליך מכל משמר. " הוא צחק עלי. נסענו לירושלים לבחור טבעת זה היה מסע מפרך אני קשה בקטעים האלו ידידיה לא הצליח להבין מה אני כל כך מסתבכת כולה טבעת בסוף ידידיה כבר היה על קוצים, לפני שנכנסנו לחנות האחרונה ידידיה הודיע לי שאם אני לא מוצאת טבעת פה אנחנו חוזרים הביתה שלו לאפרת. באמת בחנות הזאת מצאתי את הטבעת שלי ובאורך פלא היא גם ישבה עלי בדיוק במידה. שילמנו ידידיה לקח אותה והכניס אותה לתוך הכיס שלו ונסענו לכיוון אפרת.
זה צריך להיות ככה.. תירגעי ,ילדה, מה הלחץ? דיברתי עם ההורים שלך והם הסכימו שתהיי אצלי שבת. הם רק ביקשו שאני אשמור עליך מכל משמר" צחק עלי.
נסענו לירושלים לבחור טבעת. זה היה מסע מפרך. אני קשה בקטעים האלו, ידידיה לא הצליח להבין מה אני כל כך מסתבכת, כולה (הייתי משנה לסך הכל) טבעת. בסוף ידידיה כבר היה על קוצים. לפני שנכנסנו לחנות האחרונה ידידיה הודיע לי שאם אני לא מוצאת טבעת פה אנחנו חוזרים הביתה שלו (אין צירוף כזה הביתה שלו זה אמור להיות לבית שלו) לאפרת. ובאמת, בחנות הזאת מצאתי את הטבעת שלי ובאורך(אורח) פלא היא גם ישבה עלי בדיוק במידה(מידה? טבעות לא הולכות לפי מידות). שילמנו ידידיה לקח אותה והכניס אותה לתוך הכיס שלו ונסענו לכיוון אפרת.
מקווה שעזרתי... ממש ניסיתי...
ובקשר לעלילה... קצת קיטשית מידי, אין משברים אין תהיות וגם כמעט שאין רגשות... תנסי להכניס יותר מכל אלו...
בהצלחה...
יש לי שאלה
אני מתלבטת אם להמשיך את הסיפור או לא....
מה דעתכם?
(נראה שיש לך חיים יפים.....)