רק אתה

 זכרונות מן הארון,
 מתרוצצים
 מול העיניים,
 הזמן כופף גבם,
 הקפיא ליבם...

 שעות חולפות,
 כמו שנים,
 שקיעות בין ערביים,
 הגשם שטף דמעתם,
 עד גופם בהן תם...

 שאריות של מחשבות,
 כמו צועקות,
 מחרישות אזניים,
 הזמן הקריב דמן,
 מחקן מן העולם...

 לו רק היה אפשר לחזור
 אל קו האור,
 אשר שקע, ובינתיים
 הכאב לא יעלם,
 גם אם אתה חרש אילם...

 רק אתה
 עוד נשארת והנך כאן,
 אורז תרמיל של יסורים
 על גבך,
 והתרמיל מלא
 בעיניים עצומות,
 אותן קושרות עד חנק
 רק עור ועצמות...

 (ואם תצטרך צידה לדרך,
 קח אותי עמך,
 עד תישבר, תכרע על ברך,
 עד יבוא יומך...)

ותודה לסהר האיתן...