פרפר

פרחתי לכבודך,
הצמחתי גם עלי כותרת,
וריח משכר
הנידף מרוח מבדרת.

הנחת עלי כנפיך,
צבעוני ומהודר,
פתחת בפניי שעריך
ולנגוע - רק לי היה מותר.

לא רציתי אז לשמוע
קול זמזום דבורה זרה,
רק מעייניך לגמוע,
ידיד אמת בעת צרה.

להשקות אותי נתתי,
כדי לחיות רק בשבילך,
גשם, שמש, לא איכפת לי
גם לנבול למענך.

אך הבוקר התעוררתי,
ואתה לא כאן חבר,
אז ראיתי את כנפיך
על עלי פרח אחר.

האם שמחת? לא אדע זאת,
אך אם תרצה לחזור אלי,
לא בטוח שאפרח עוד,
שאפתח שוב את עליי...