מְשִׂיחָה לִי הָאֶבֶן בִּשְׁתִיקָה
אֶת הֲגִיגַי.
מַבִּיטָה עָמוֹק אֶל תּוֹךְ עִוְּרוֹנִי.
דּוֹרֶכֶת הֵיטֵב מַחְשְׁבוֹת
פְּתַלְתַּלוֹת.
קְנוֹקֶנֶת קְטַנָּה חוֹבָקְתָּה בְּגַסּוּת אוֹהֶבֶת.
הֵן זְחוּחַ הַלֵּב לֹא יָבִין; וַיַּחְשְׁבוֹ לְצֶמַח חֲטוֹטֶרֶת
אֲשֶׁר עַל גַּבּוֹ לָהוּט הַעֶרְגָּה יִשְׁזֹר אַט אַט
נַחְשׁוֹל מַכְאוֹבָיו.
וַאֲנִי עָיַפְתִּי מֵרְאוֹת.
~~~
נִקְרְעוּ הַשָּׁמַיִם בְּקוֹל שָׁאוֹן.
הִבַּטְתִּי מַעְלָה.
הִקְשַׁבְתִּי לְקוֹל צְחוֹקוֹ שֶׁל
הַבָּז
הַמְפַלֵחַ עוֹלָם
אֲשֶׁר לוֹ שַׁיָּךְ-
צפה ב-EXIF
תגובות
וזה נכרך סביב צמחים אחרים, חפצים וכו'.
אבל דבר אחד נותר לי.
תודה שפרסמת.
כיף לשמוע!
ומשחק המילים מודגש...
*פסיחה.*
אוהב אמת- שיחה, כי בעצם האבן מאירה לאדם את הנפש שלו עצמו. האדם לא רוצה להקשיב לאבן הדוממת, אבל זה לא מונע ממנה "לדבר".
[אוך, אני שונאת לנתח שירים שלי.]
לטעמי, כשאת כותבת פשוט, את כותבת טוב יותר.
הרעיון של שיח טוב, אבל השיר נשמע כהתבוננות יותר מאשר כשיחה.
ראי למשל איך משוררים שיח בשיר: הנחל שר לאבן / לאה גולדברג.
ללא מילים!
כישרון- מתנת אלוקים!!
1. איך אבן יכולה לדרוך?
2. "קְנוֹקֶנֶת קְטַנָּה חוֹבָקְתָּה"
איך קנוקנת יכולה לחבוק אבן?
ובקיצור יש פה הרבה אי דיוק.
הרעיון נחמד אבל צריך לשפץ את השיר.
לא כל שיר חייב לעבור את מבחן השכל,
אבל את מבחן הרגש...
אם לא מדייקים פחות או יותר
ניתן לכתוב מגילות על גבי מגילות
תאמין לי אני יודע על מה אני מדבר.
כשנוחתת עלי רוח כתיבה
אם אני לא אנתב את מחשבותיי ואנסה
ליצור דיוק בשיר אני יכול לכתוב
עשרים שירים תוך שעה.
אבל, בעיניי הם לא יהיו שווים דבר.
הדיוק זה מה שעושה את ההבדל
בין שיר טוב לשיר סתם.
הסגנון פה היה יפה וגם אני אהבתי אותו
אבל החוסר דיוק פה הרס הכל.
זה שיר מדהים... השליטה שלך בשפה מדהימה..
התחברתי לכל מילה
שכוייח!
ו.. .שבת שלום