שרוליק הולמשה(שרלוק הולמס החרדי)

(הסיפור הזה הוא חלק מסדרה שכתבתי)

בסייעתא דשמיא

הרפתקאות ר' שרוליק הולמשה

צלצול הטלפון קטע חוט מחשבתו של אלופנו ומיודענו הבלש המדופלם ר' שרוליק הולמשה שישב שקוע בתוך כורסת העור המרופדת שלו והרהר.

הוא הרים בחטף את שפופרת הטלפון ,עוד לא הספיק המתקשר לדבר וכבר הקדים רבינו "שלום גברתי במה אפשר לעזור?"

"מדברת רעייתו של רבי ברל'ה צאחוצה,רב העיירה,באתי בקשר ל..."

אמרה הרבנית במהירות במבטא זר.עוד לא הספיקה לסיים את דבריה וכבר קטע אותה הרב-"בודאי צלצלת בקשר לעגילי הזהב שנגנבו לך לפני כמה דקות!" האישה ההמומה לא האמינה למשמע אוזניה."איייךךך איך אתה יודע שזו אישה עוד לפני שפתחתי את פי?,ואיך ידעת שנגנבו לי עגילי זהב?,אני המומה!!,רק לפני כמה דקות הם נגנבו!"

הבלש חייך בענווה ואמר בנימה מקצועית:"כפי שאני תמיד אומר,הגיון וגאונות זה הסוד שלי!,כשבאת לדבר שמעתי נקישה של עגיל כששמת את השפופרת באזנך,מניסיוני הרב ידעתי שזה צליל של נקישת עגיל כסף,ולכן זאת אישה, כשהצגת את עצמך כרבנית נזכרתי ביום האתמול,אמנם אני איני נוהג לערוך קניות אך במקרה אתמול משמשי היקר היה באירוע משפחתי וריחמתי עליו ונתתי לו ללכת אפילו שאני אאלץ לערך את הקניות בעצמי,בעודי בסופר במקרה ראיתי אותך עם עגילי זהב יקרים,נימת קולך בשחתנו היתה לחוצה מאוד,מכך הסקתי שנגנבו עגילי הזהב שלך והחלפת אותם בעגילי כסף!"

סיים רבינו בחיוך מנצח."הכול נכון עד הפרט האחרון הרב!!" אמרה בהתפעלות."העגילים האלה חשובים לי מאוד, אך לא בשביל זה התקשרתי","את צודקת" אמר הרב."המראה הוא דבר חשוב מאוד,אני למשל מאוד נהנה מפרצופי המושלם" אמר הבלש. רב יענק'ל המשרת נזף בעדינות ברבו-"אבל הוד בלשותו, "שקר החן והבל היופי!" שכחת?"

"הרב הביט בעליצות במשמשו ואמר:" אה,זה פסוק שנועד לנחם מכוערים", יענקל'ה הבין את הרמז והשתתק."ובכן הרב,באתי בעקבות כתובת גרפיטי שקושקשה על הקיר בחצר שלנו,אתמול הבחנתי מרחוק בדמות של נער שריסס את הכתובת וברח" .אמרה האישה וחתמה שאת שיחתם.

רבי שרוליק הביט במשמשו מבט ארוך וממושך ואחר כך לבש את השטריימל המשובץ המפורסם שלו ויצא לדרך.

 הם הגיעו לבית גדול ומטופח בקצה שכונה נידחת שצמחים ועצים רבים עטרו אותו,וניכר בוודאות שבני הבית הם אנשים מאוד עשירים.

מיודענו ר' שרוליק דפק דפיקה נימוסית על הדלת המעוצבת,והאישה הבשרנית פתחה.

היא הייתה לבושה בשביס מלכותי ולבשה חליפה מחויטת ופרחונית,על ידיה ענדה תכשיטים רבים ועל צווארה היתה שרשרת עם ענקי יהלום.

באצבעותיה השמנמנות שנדמו כנקניקיות חרוכות אש האישה הראתה באצבעה על אוזניה המנוקבות ללא עגילים.

רב יענק'ל רצה לומר לרבינו משהו אודות אוזני הביגלעך של הגבירה אך ר' שרוליק היסה אותו,"אדון רבי הבלש" פנתה המטרונית,מבטאה

 הכבד הסגיר את מוצאה הזר אך שפתה היתה ניחוחה ומעודנת כגן ורדים,"אובדן עגילי הזהב אינו אלא דבר פעוט לעמת ריסוס הגרפיטי,כפי שהבחנת בודאי,אני לא חסרה כסף ברוך השם,אולם לא ארשה בשום פנים ואופן השחתה של גינתי המופלאה וחצרי המהממת ע"י ונדליזם הרסני ומכוער,וודאי שמעשה זה הינו מעשה מתועב ושפל ואני מתייחסת אליו במלוא החומרה" סיימה הגברת את נאומה המרגש וייבבה קלות לתוך מטפחת פרחונית,מתואמת היטב לחליפה.

כדרכו בקודש פנה רבינו הישר לעניין,הוא פנה אל האדונית ואמר: "האם הבחנת מי היה אותו נער מרסס שעליו דברת בשיחתנו?" שאל הבלש המהולל."לא הבחנתי,הייתי מרוחקת מאוד מאותו נער ולאחר הריסוס הסתגרתי בביתי ולא הסכמתי לצאת החוצה עד שבאתם,אבל הספקתי לראות שזה היה עלם נמוך וצנום,דק גזרה להפליא,הלוואי עלי! הוא ריסס ומיד ברח" אמרה  הרבנית תוך כדי תנועה סיבובית על ביטנה המנופחת כבלון. "אם כן,הבה נלך לזירת הפשע " פסק רבינו. הרב,המשמש והגבירה השימו פעמיהם לעבר הקיר בחצר, מקום זירת האירוע,על הקיר הגדול התנוססה כתובת גרפיטי מאיימת הכתובה בספריי אדום כדם:

"בקרוב יגיע הסוף שלכם!!"

עוד הם מביטים בכתובת והנה באה בתה של הרבנית שהיתה מחוצ'קנת להפליא והגישה בחיוך מגש עם שתייה ועוגות לאורחים ,רב שרוליק ברך בהתלהבות קודש,טעם מעט והחל לנגן ניגוני קודש בכינורו המופלא ולחשוב, ופתאום נפל מבטו על עקבות.

בצד הדרך הוא פנה אל המטרונית בקול שלוו-"אמרי נא גברתי הרבנית,"

ופתאום קולו הפך לצעקה רמה שהדהדה ברחבי האחוזה-"מה גרם לך לזייף את הכתובת?!!" הרבנית פלבלה בעיניה  ולחייה הפכו סגלגלים ורדרדים חליפות היא ניסתה לשוות לקולה טון מתפלא-"מה גרם לך לחשוב שאני ריססתי את הכתובת?"

בעיני הרב ניצת זיק בלשי מקצועי ,הוא ליטף את זקנו הלוך ולטף ואמר:

"ראשית,העקבות,ניתן לראות בבירור שאלה נעלי גבר אולם המידה גדולה

מאוד,מתאים לבעלך הצדיק שהוא גבוה משכמו ומעלה! ,אך ניתן לראות שלא מדובר בריצה כפי שאמרת אלה בהליכה,העקבות שלמות כפי שאת רואה, וגם ניתן לראות שהעקבות שקועות מאוד בחול,רק מישהו במחילה מכבודך,מלא ובריא בשר היה יכול להותיר כאלה עקבות,לקחת את נעלי בעלך כדי שאאמין לך כי מדובר בגבר,אך דיברת על נער נמוך והעקבות גדולים, לא פלא שכשנכנסתי הביתה ראיתי את נעלי בעלך באמצע המטבח!!,שנית, ניתן היה לזהות את סימני הספריי הקטנים על הממחטה הפרחונית שבה קינחת את אפך בקול צופר,אולי תגידי שנגעת בספריי אבל אמרת שמיד שראית הסתגרת בבית עד בואנו, אה? מה יש לך לומר להגנתך" אמר הרב בתרועת ניצחון.

הרבנית הרכינה את ראשה בהכנעה "טוב,אני מודה" אמרה. "ביימתי את כל הסיפור כדי שתבוא עם המשמש שלך כדי שביתי היקרה תמצא חן בעיניו" אמרה המטרונית."רבינו הקדוש אמר כשבבת צחוק על פניו "אין פלא,כשהגישה את הכיבוד היא הסמיקה יותר מהספרי!!"

הרבנית הביטה בבלש המדופלם במבט מתחנן "אולי בכל מקרה יצא פה איזה "שידך" קטן?!" אמרה בתקווה.

המשמש רב יענקל'ה לא הספיק לומר מילה וכבר קטע אותו רבינו:-"הוא לא יכול,הוא עסוק אולי עוד כמה שנים טובות ארשה לו לצאת לפנסיה....