וּבָעֶרֶב,
כְּשֶׁהַצְּלָלִים נָגְעוּ בָּאֲדָמָה,
הִרְגַּשְׁתִּי אָז לְפֶתַע אֶת דָּמָהּ
שֶׁל הַשְּׁתִיקָה
הַמְּעִיקָה.
וּבַלַּיְלָה,
עֵת הַחֹשֶׁךְ אָז הִרְדִּים אֶת הַיְּאוּשׁ,
וְלִבְּךָ בְּתוֹךְ לִבִּי הָיָה כָּבוּשׁ,
שׂוֹרֵף הַכֹּל,
לֹא עוֹד יָכוֹל.
וְרַק בַּבֹּקֶר,
עֵת נִשְׁאָרוּ שְׂרִידִים שֶׁל שֶׁקֶט בְּעֵינַי,
קַרְנֵי הָאוֹר אֲשֶׁר חָדְרוּ אֶל אִישׁוֹנַי,
אָסְפוּ אוֹתִי
אֶל אַדְמָתִי.
תגובות
הייתי מורידה את "השנאה"
שֶׁל הַשְּׁתִיקָה,
שֶׁל הַשִּׂנְאָה.
זה נראה מיותר ומגלה משהו... טיפה הורס לדעתי.
ושכוייח. יפה מאוד.
חג שמח!
בס"ד
וּבָעֶרֶב, < אהבתי את העובדה שהתחלת עם ו' החיבור. זה נותן תחושה של המשכיות וזה טוב מאוד.
כְּשֶׁהַצְּלָלִים נָגְעוּ בָּאֲדָמָה,
הִרְגַּשְׁתִּי אָז לְפֶתַע אֶת דָּמָהּ
שֶׁל הַשְּׁתִיקָה, < למה פסיק? הפסיחה עושה את התפקיד נהדר.
הַמְּעִיקָה.
וּבַלַּיְלָה,
עֵת הַחֹשֶׁךְ אָז הִרְדִּים אֶת הַיְּאוּשׁ,< המשפט הזה קצת לא מסתדר לי מבחינה תחבירית. הייתי כותבת "עת הרדים החושך את היאוש".
וְלִבְּךָ בְּתוֹךְ לִבִּי הָיָה כָּבוּשׁ,
שׂוֹרֵף הַכֹּל,
לֹא עוֹד יָכוֹל.
וְרַק בַּבֹּקֶר,
עֵת נִשְׁאָרוּ שְׂרִידִים שֶׁל שֶׁקֶט בְּעֵינַי, <שרידים של שקט? הרי זה בוקר, בוקר הוא אינו סואן בד"כ.. הוא מן מעבר הדרגתי מהשקט של הלילה להמולת הצהריים...
קַרְנֵי הָאוֹר אֲשֶׁר חָדְרוּ אֶל אִישׁוֹנַי,
אָסְפוּ אוֹתִי
אֶל אַדְמָתִי. <סיום יפה!
נהדר, נהדר!
אהבתי ממש, ולקחתי למקום שלי.
תודה!
ובקשר אליה:
הפְּסִיק אכן מיותר, פשוט קודם לכן, כתבתי משהו אחר ומחקתי, והפסיק נשאר, לכן מחקתי אותו כעת. תודה.
את הבית השני אני משאירה כפי שהוא, כך נראה לי.
ובבית השלישי, השרידים, הם שרידי הלילה, השקט, שעוד נשארו בבוקר.
חג שמח!!
זה מתגלגל יפה על הלשון, יותר מההצעה שלך
מן שקט-שאחרי-הסערה.