הווי דן כל אדם לכף זכות!

" ושוב היא אינה נוכחת. בנות אני מבקשת מכן למסור לגברת כהן שאם גם בשיעור הבא אאלץ לסמן לה מינוס, יגיע מכתב להוריה".

המורה נעמי סיימה לעבור על רשימת בנות הכיתה ולסמן נוכחות.

רננה ישבה במקומה בשולחן הימני מהסוף, מחכה למוצא פיה של המורה.

היא החליטה בליבה שכאשר נעמה כהן תגיע לכיתה, היא תשאל אותה בעדינות מדוע זה היא מחסירה המון.

השיעור חלף עבר בעצלתיים, פה ושם נשמעים קולות פיטפוט, פתקים נזרקים מקצה אחד לקצה שני, גערות של מורה, ומייד תנועה ערה של עטים מסכמים.

"אז זהו בנות. בשיעור הבא נלמד את מגילת העצמאות, אל תשכחנה שמבחן על החומר יערך בעוד שבועיים, מומלץ להתחיל לשנן..."

המורה יצאה את הכיתה ומייד הכיתה סערה וגעשה ברעש אופייני של הפסקה.

בצעדים נמרצים של בן אדם מאחר צצה לפתע נעמה כהן.

לאחר הפטרת 'שלום' עייף ומתנשף לחברותיה, התיישבה במקומה.

רננה ניגשה אליה.

-"מה קורה? למה לא רואים אותך פה בקושי?"

-נכון!" הצטרפה לשיחה רעות, "ואין לך מושג מה המורה נעמי אמרה עכשיו"

-"כן" כעת התווספה גם הודיה, "היא אמרה ש 'אם בשיעור הבא גם אאלץ לסמן לה מינוס, יגיע מכתב להוריה'", צוטטה הודיה את המורה נעמי הקשוחה, לכל צחוקן המשועשע של חברותיה.

- "אני לא מבינה מה רוצים ממני!" צעקה נעמה כהן. " גם הרב יוסי כבר זימן אותי לשיחה בעניין, ואני לא מבינה למה עושים מזה כזה עניין!!" "גם זימרת קופר בקושי נוכחת והיא יוצאת ונכנסת מתי שבא לה!!!"

-"נכון!" אישרו כולן, אך השיחה נקטעה באחת, עם בואו של הרב יוסי, הידוע בדרישת המשמעת המיידית שלו, כאשר נכנס לכיתה ע"מ להעביר את שיעורו.

ושוב גמלה רננה בליבה שכאשר זימרת קופר תגיע לכיתה היא תשאל אותה בעדינות מדוע זה היא מחסירה המון.

ואז היא הגיעה. בהפסקה שבין השיעור החמישי לשישי.

'למה היא בדיוק באה?' תהתה רננה, 'לשעתיים האחרונות של היום??'

רננה ניגשה אליה.

-"מה קורה זימרת? טוב לראות אותך.. את ממש סטודנטית את!" סנטה בה בחביבות, "הכל טוב? את מרגישה בסדר??"

-"בואי שניה החוצה" הפטירה זימרת במהירות, לפני שהיא תתחרט.

הן צעדו בדממה החוצה, רננה לא מבינה מה עובר על חברתה, וזימרת, ליבה הולם בעוז.

-"קצת קשה לי בתקופה האחרונה" פתחה זימרת ודמעות נקוות בזווית עיניה.

"אחותי, שנולדה לפני חודש, היא... היא עם תסמונת דאון."