כל כך הרבה דברים רציתי לומר...אבל שהוצאתי מיד הכנסתי.
אולי זה מאבק עם עצמי,
איזה פחד חבוי ומסתורי?
שוב מנסה לספר להסביר אך שותקת,
שוב אותה שתיקה מתמשכת אני מנסה
זועקת מעומקי נשמתי לומר את דברי אבל
זה נתקע כל פעם מחדש.
למה כל כך קשה לדבר דווקא על הדברים החשובים
והמשפיעים לחיי?
תמיד אני מדברת הרבה לא חסר לי מילים.
כולם אפילו היו מעדיפים שאשתוק לפעמים.
שזה מגיע למשהו חשוב קשה להסביר אני כאילו מסבירה
לעצמי כאילו יש מישהו בפנים שאומר לי את צודקת מה
איכפת לך.
אך מה לעשות שאנשים הם לא בתוך ראשי הם פשוט
רוצים להבין לליבי.
תגובות
ממש כמו קטע השתפכות שנתלש מהיומן.
יפה מאוד. שבת שלום.
יפה מאד.
נהניתי לקרוא,
יישר כוח.
שבוע טוב ומבורך.
