מוקדש לך בהוקרה...
וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הַכֹּל עוֹד יִסְתַּדֵר,
הֶעָתִיד מוּל הֶעָבָר
לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר קוֹדֵר.
וּבְסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן
עֵת תַּבִּיט אָחוֹר,
לֹא תִּרְאֵהוּ יוֹתֵר,
צָבַע עַצְמוֹ שָׁחוֹר.
וְהַכְּאֵב אֲשֶׁר כָּאַבְתָּ
לֹא יַאֲרֹב עַל דַּלְתְּךָ,
לָקַּחַת אֶת אֲשֶׁר אָהַבְתָּ
בְּכָל לְבָבְךָ, בְּכָל נַפְשְׁךָ.
וְהַשָּׂדֶה אֲשֶׁר זָרַעְתָּ
בְּיָגוֹן וּבִדְמָעוֹת,
בּוֹ יְקֻיַּם אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ:
"עוֹד אֶרְאֶה בּוֹ יְשׁוּעוֹת".
תגובות
הסוף טוב.
אבל מה עם ההתחלה והאמצע?
מי שזוכר את עברו משבח את עתידו.
בעזרתו יתברך נאמין באמת
לא עדיך "קודר יותר" לסיום הבית? לענ"ד נכון יותר.
אני תוהה איך השיר יראה ללא שני הבתים הראשונים.
כ"א זה מקסים. וח"ח על הניקוד!
אני נזכרת בפסוק[מתהילים] - " הזורעים בדמעה- ברינה יקצורו"
הפונט שלך משגע לי את העיניים...! :-)
אני פשוט לא מצליחה לקרוא את זה..
אולי עד אשוב בעתיד.
נראה שווה אבל....
יפה מאוד.............
שורה אחת לא הבנתי- "צבע עצמו שחור"
"לא תראהו יותר". ואיך לא תראה אותו יותר?
כי "צבע עצמו שחור"
(מרגישה כמו מורה לסיפרות :-))