היא עומדת,
זקופה. מדממת,
בתוכה.
היא עומדת,
ושמחה.
עומדת, מול עצמה
כי המציאות
היא מתנה.
שהיא מכילה, בכאב.
ועולם מופשט
שנגלה אליה,
היא אחרת,
שצמחה לעיניה
בלי ששמה לב.
ועכשיו,
הקושי נעלם
כי היא עמוק בתוכה
ושם מגלה,
השגחה.
ומדחיקה,
קצת את עצמה.
כדי להרגיש
את הטוב שנפל עליה,
וכדי להיטיב בחזרה.
תגובות
אהבתי.
כתוב בחן רב.
יישר כוח!
שבוע טוב ומבורך!
אחותי המדהימה,
את פשוט לא מבינה כמה את מדהימה...
מדהימה על היכולת שלך להסתכל על החיים ככה למרות הכול.
כ'כ מאמינה בך!!
קצת חיוך לא יזיק...
בהצלחה! :)