מילים שלא יוכלו להכיל, מחשבות
שמציירות ציורי ערפל
רגש נסתר, סתום, לא מובן
רק קצהו הקטן של הקרחון.
והזמן, כמו לא עבר
המילים, כמו לא נאמרו
אהבה נטועה בלב
אתה חשוב, ויודע שכך
גם כשאגיד עוד אלף פעמים שלא.
ואולי, הכל אצלי בראש
ציור התאהבות,
רק אהבה זמנית
ורגש נעלם.
רק ענן כבד
שהגשם שבו כבר ירד
וגם החזאים לא צפו שום סערה,
אז מי היה אז משוגע להתלבש חם.
וזה תפס אותי,
להפתעתכם כולם.
תגובות
לטעמי שני הבתים הראשונים טובים, בצמצומם, בתוכנם ובהבעת רגשות אמיתיים. בבית השלישי, לעומת זאת, את בורחת לרגשות דמיוניים ומלבישה אותם ציורים מהטבע כדי לתת להם תוקף אמיתי. במלים אחרות, בבית השלישי יש בריחה מהטוב אל היפה, כאלו חוסר אמונה במה שכתבת בבתים הקודמים. כל החכמה להתמיד ברגשות אמיתיים, אפילו אם זה לא קל. אחת על כמה וכמה, בכתיבה.
יש כאן בשיר תמהיל של מספר רעיונות וכולם כאחד יצרו שיר טוב ממש.
נראה לי שאעשה שימוש בבית האחרון {ברעיון שבו}
תודה ושבוע טוב.
שני הבתים הראשונים עושים את האהבה,
הבית השלישי מראה מה זאת אהבה...
רק כשהיא משני הצדדים...