שָׁם אֲנִי עוֹמֶדֶת,
עוֹד רֶגַע מוֹעֶדֶת,
אֶת עַצְמִי מְאַבֶּדֶת
רַק לְיוֹם אֶחָד וְדַי.
לֹא רוֹצָה לְחַכּוֹת
לְיָדַיִם רַכּוֹת,
שֶׁאוֹסְפוֹת, מְחַבְּקוֹת
הַיּוֹם, מָחָר, אוּלַי.
אִם רַק מִישֶׁהוּ יַחֲזוֹר,
אֹמֶץ יֶאֱזוֹר,
אוּלַי זֶה יַעֲזוֹר
וְלוּ קִמְעָה.
לְחַדֵּשׁ בִּי כֹּחוֹת,
יוֹם אֶחָד לְפָחוֹת,
וְשׁוּב אוֹתִי לִמְחוֹת -
כְּדִמְעָה.
תגובות
מרגש עד דמעות..אחד העמוקים שלך. למרות המשקל העליז (ע"ע אדמין)
למילה האחרונה בשיר- "הדמעה", הייתי מוריד את האות ה', ככה שגם המשקל יהיה יותר מדוייק וגם הקורא יצטרך לחשוב קצת עד שיבין.
ולהצליח לגעת בהם ולשנות כשמוצאים את המקומות הנדרשים.
ואהיה קצת נרקסיסט אם אפשר