יד חבויה אותי דוחפת,
אני רודפת, אני נרדפת,
את חום ידךָ מעלי הודפת,
מעדיפה לקפוא מקור.
את עיניי שוב משפשפת,
גוף ונפש מצרפת,
בראי העולם אז משתקפת,
אין פנים, אין אחור.
"עד מתי את מצטנפת?
את נשארת? - מטורפת.."
שער ראשי את מלטפת,
פיךְ יהיה לי מנחם.
לא עוד שמש ששורפת,
ממיסה, מנטפת,
רק שלווה אותי עוטפת,
הא-ל בכל זאת מרחם.
תגובות
הזכיר לי -
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי"
בשרות טובות.
שיר נהדר בנוי היטב, כתוב בחן רב עם חרוזים יפים.
כל הכבוד.