עיניה רכות
חלולות ופגיעות,
כבר לא מסוגלת לסלוח.
בתחינה אילמת
מנוחה מבקשות,
אך יודעות הן שאין מה לברוח
תולה עיני עגל
בגבר שתֻּם שכל,
וכי אותו בחרה לחתן?
הלוא הוא מפלצת
קושרה בכבל,
נחשבת כשפחת קִנין
אוי מה קרה לה!
נערה כה יפה-
אך עיניה כיום דהויות.
רעננה ונמרצת
לפתע קמלה,
כפרח רמוס בחולות
הוא דורס ובועל
בְּגופה מתעלל
לא נותן למושפלת לצרוח.
ללא רחם משפיל,
ואחר-כך שואל:
(כאילו מה שארע יש לשכוח)
"וכי מה לך ילדה?
למה את בוכיה?
מדוע זולגות דמעותייך?
מה תרצי ואין לך-
רק תאמרי יקירה
אני כאן לתקן את חיָיך"
מילים כה יפות
מתרפסות..מחניפות..
מדחיקות את האומץ לקום.
לקום וללכת,
בלי לענות,
כי מילים לא יועילו במאום
את שפחה או אשה?
סמרטוט או מלכה?
עמדי ובִּחני את עצמך.
ברחי לך ונוסי
המלטי יקירה,
הפרדי מהזאב- בעלך.
[מוקדש לאחת וליחידה. שסוף סוף מתחילה לקום]
תגובות
תחושה קשה מתבטאת מהשורות.
כבר בקריאה הראשונה יכולתי לשמוע את הניגון של המילים שמתלכדות ומתאחדות לכדי הסוף.
מחכה לשמוע עוד יצירות...
שכוייח!!!
לכתוב שיר בזמן אמת עם דמעות בעיניים חייב להנפיק יצירה מיוחדת.
אחרת לא הייתי מפרסם.
כש/לאדם כואב,
הוא צריך להוציא זאת. לפרוק.
ייתכן שבכך הוא יכאיב גם לאחרים. ואם זה קרה, כנראה שהבעתו היתה אמיתית מאוד ובצורה טובה מאוד!
וטוב הדבר! כי כשהכלל מרגיש את הרגשתך, הוא מזדהה איך ונוטל חלק מכאבך ובכך מקל מעליך.
וזה מה שאלעד עשה פה.
בצורה שרק הוא יכול לעשות!וטוב שכך!
ממני שמזדהה ונוטלת חלק בכאב, ומחבקת וורטואלית
האחות הקטנה.
קצת (אולי הרבה...) הרס לי. שאשכרה כתבת "בעלך"- ככה אתה מזלזל באינטלגנציה של הקוראים? אני חושבת שמילת רמז, לא ככה ברור [אגב, שזה יותר קל..עבודה לעצלני יצירה..חח..] היתה עושה את זה יותר יפה, כואב ויצירתי! זהו. שא ברכה!
בעזרתו יתברך נאמין באמת
התיאור כאן מזעזע.
הסיום הי'ה מובן כבר די מתחילת השיר, אך עדין נותר חזק.
ומזעזע. ומזעזע כ"כ.
הלואי בעזהי"ת שתקום ממש.
יישר כוח!