שברים, מתפזרים
נעלמים, בחיוכים.
עטופה מסביבם
נתונה לשליטתם
הכואבת.
אמיתות המילים
שאיבדו משמעותן
אהבה וביטחון,
באחרים.
וכשירד המסך, מעליי
אהיה חזקה,
לאסוף עצמי, מפיזוריי.
תודה.
שכוחי, להיות לבדי
בזכותך,
שהיית עימי
שברי שניות
נקודות, מתפזרות..
להתאחות
מהשברים שנעלמו
ממני.
מוקדש.
תגובות
שמחה וכואבת..
כואבת מהדרך, ממה שעברת, מהתובנה החדשה..
אולי על חלקה חולקת..
שמחה מהמסקנה, הביטחון בלבדו הוא,
הביטחון שמגיע קודם ממך וממנו ולא מאף אחד אחר..
אוהבת אותך וקצת מתגעגעת..