איך לכתוב שיר: מבוא

ונהנת מכתיבתך שהיא לא חורגת מהמסלול

הכתיבה שלך גם בשירה ישר כוח אוהב אמת

דברי חוכמה הבאת לפנינו ובכך מאיר אתה את האתר.

יישר כוח!

בעז"ה בקרוב.
הוא נראה לי חשוב וצורת הכתיבה שלו מאד ידידותית. בעז"ה אשוב בקרוב.

לעזר בכתיבת הפרקים הבאים.

בס"ד.
קראתי את המאמר,הוא מלא בחכמה. בכלל, הבחירה שבכתיבת המאמר כדו שיח בין הנשמה למשורר מיוחדת, ויותר נעימה לקורא.כי בכל זאת אלו דברים עמוקים מאד.
בסיפור עם הפלטין של מלך, נראה לי שיש טעות וצריך להיות: 'כל מי שהוא עשיר' ולא 'כי מי שהוא עשיר'. זה בלבל אותי.
מבחינת התוכן: א'.התחלת מכך שהנשמה כותבת את השירה כדי להלל את השם, אולי במהלך המאמר כדאי גם להתייחס למצב שהאדם כותב שירה, כדי לשפוך את ליבו וכו', ולא כל השירים שלו הם שבח לה'. לעיתים זה תפילה, וכו'. אז איך כותבים גם שיר כזה?
ב'. לא הבנתי למה כתבת בסוף, שאנחנו צריכים להתאים את כתיבתינו לקוראינו, בהכרח שאנו כותבים לקוראינו? אדם כותב ולא חושב בהכרח על כך שיקראו את שירתו, אולי התכוונת לה'?
ג'.אני מחכה לפרק הבא, בעיקרון עוד לא לימדת איך כותבים שיר, אלא מהי שירה, מהיכן היא נובעת ומה צריך להיות כדי לכתוב.
יישר כח גדול! השפה שלך גבוהה, ובהחלט זהו מאמר רציני ועמוק, וטמונה בו הרבה חכמה, כל התהליכים האלו..
מאד אהבתי את מה שכתבת לנשמה, עם הדף הריק. גם את הקטע הראשון. שבת שלום!

תודה על התגובה המפורטת ועל תיקון הטעות. שירה
פונה אל הקב"ה מחד כי הוא מקורה, ומאידך פונה אל האדם. אם היא גבוהה מדי, היא לא קריאה לאדם.
אם היא ארצית מדי, היא לא ראויה לקב"ה. מה לעשות? מחד לכתוב בענוה על מנת להיות כלי קיבול לאור השם יתברך: זה נקרא האזנה. מאידך,
לשמוע את הקוראים: זה נקרא שמיעה. ההתדרדרות של השירה בדורות האחרונים נובעת מכך שפחות מאזינים ועוד פחות שומעים. לכן המאמר כתוב כדו-שיח כי שירה אמיתית יש בה פנים אל פנים. יישר כח על התגובה, ומייחל לקבל ממך עוד תגובות בונות בהמשך. שבת שלום ומבורך!

מאוד מאוד אהבתי את הדיאלוג, פשוט יפה.
אהבתי גם את ההסתכלות מהיכן הכל מתחיל-יראת ה'. להתבונן בדף הריק, במחשבה נקיה ומכוונת לקדושה. לוקחת.
רק משו קטן - יוצא מדבריך שכתיבה מתוך ענווה כלפי בורא עולם באה בסתירה למה שהוא רחמים. והרי ה' יתברך אב הרחמים הוא. ועוד, אנחנו באותו המעמד כמו הקוראים לכן במחילה אני חושבת שהכתיבה לא לוקחת בחשבון את הקורא, אלא את הכותב עצמו. ברגע שהוא עצמו ירגיש שלם, ירגיש שעם כל הענווה ויראת ה' הוא הצליח להעלות על הכתב את מה שרצה במלואו (ואולי דווקא מתוך הענווה והיראה) - הרי זוהי שירתו. את השירה הזו הוא יגיש לקוראים ובטוחני שהקוראים יבינו ויהנו. כלומר, אני לא כל כך רואה מאבקי כוחות ושיקולים מנוגדים בעת כתיבת שירה.
אבל באמת שנהנתי מאוד לקרוא את המאמר ובעזרתו יתברך אקרא גם את מאמרי ההמשך.
יישר כוח ענק, התברכת בכשרון!

אדם צריך לכתוב מתוך פנימיותו אבל לא על עצמו.
אחרת, כתיבתו איננה אלא מראה של קטנותו. היסוד של כתיבה טובה הוא פנים אל פנים. ומטרתה איננה בהכרח שהקוראים יבינו או יהנו, אלא שמתוך שבעזרת השם יתברך הכותב כותב מפנימיותו למען הכלל, הקוראים יתקרבו אל פנימיותם ודרכה אל השם יתברך.

אגב, הנימוק של הפתיחה דווקא במזמור יט, כיוון שמתחיל ב"למנצח מזמור לדוד" תמוה. וכי אין מזמורים נוספים הפותחים כך? (יג, כ, נא, סד...)

:D

כבר כתבתי, באיזה מקום, שבחרתי במכוון את מזמור יט כי הוא המתאים ביותר לטעמי ללימוד מלאכת השיר. אבל גם אפשר היה לדוגמא ללמוד את מלאכת השיר ממזמורים א, צב, קד, ועוד.

"לדוד מזמור, מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה; מזמור לדוד, מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. והרי דוד אמר: לב טהור ברא לי אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי. מכאן שהשכינה שורה על לב טהור, ומתוך שאמר שירה ניטהר לבו ושרתה עליו שכינה. *לפיכך*, נלמד את מזמור יט, המתחיל במלים למנצח מזמור לדוד, כדי לדעת איך שרתה על דוד שכינה"

לפיכך=תחילת הנמקה.

ומדבריך היה נשמע כי מתאים יותר ללמוד מזמור נא...

נו, זו ממילא היתה הארה בבחינת מילי דבדיחותא (אם כי אם הייתי קטנונית, היא בהחלט הייתה יכולה להיות הארה רצינית)