זו לא הדמעה, שמעיניי שוב זולגת,
זו לא כף היד, שלגעת מסתייגת,
זו לא הנשימה, שמגופי נעתקת,
זו לא עוד תקוה, שממני מתרחקת.
זה לא הייאוש, שעטף את חיי,
זה לא המחנק, שטרף את חושיי,
זה לא אור חמה, שסינוור את עיניי,
זה לא חול הים, שסדק את ימיי.
זה רק הלב, שפרץ גדרותיי,
זו אני, שלא נעלתי דלתותיי,
אז אם צריך להאשים, תפנה אליי!
(כי בשביל מה אני כאן? תסביר אולי..?)
תגובות
אם צרייך לשפוט רק את טעותי
למה פתחתי שערי ליבי שנשבר
לא צריך להאשים. בטח לא את חייך.
צריך לעבוד בשכל.
בהצלחה יקירה.
קראתי גם קודם. שינית צמד שורות....
בהצלחה לך גם בשינוי האמיתי!
אאוצ', נראה לי אני מבינה על מה השיר מדבר...אוף! את כותבת כ"כ טוב והלוואי שלא יצא לך לכתוב שירים של עצבות!!!
הסוף דוקר, עוצמתי.
יש לך בשיר כנות ואני אוהבת את זה. שיש לי הרגשה שלא עברת על השיר מאה פעמים ושינית מילים וכו', זה יפה שזה ככה אמיתי!! (וטוב שאני לא חוזרת על עצמי..הממ...)
שיהיה בע"ה רק שמחה!! :-)