כמה פעמים משתלטים עליך התסכול והייאוש, העצבות והתוגה? כמה פעמים התוודאת לעובדה שאתה כל כך קטן, כל כך חסר שליטה אפילו על חייך שלך? כמה פעמים אמת זו צרבה את נשמתך בכאב מר, מייאש? רצית לזרוק הכל, להתנער מכל הרגל, נטייה ומחוייבות שממלאים את חייך והופכים אותם לחדר מחניק. השתוקקת למלא את הראות באוויר חדש ונקי, שייתן לך כוח וחיוניות, ושאחריו תגיע גם הנשיפה הארוכה. האוויר שהיה כלוא בראותיך זמן רב כל-כך ספג את המרירות שלך, העייפות שלך, והנשיפה הזו תשחרר אותך מכל אלו, תוציא ממך את כל מה שמיותר לך.
והרגע הזה, הנשימה הזאת, דורשת שתרפה. די, עזוב! תן לזה ללכת, להתרחק ולהשאיר אותך מאחור. בלי צורך בשליטה, בלי רצון להסביר. פשוט לקרות.
פחדתי לעשות זאת. לא רציתי שתבוא ריקנות. ההרגלים והמחשבות מילאו אותי. מה יישאר בי אם אשלח אותם מעלי?
ואז היה אור גדול. שליחו של המקום פתח את עיני וליבי להרגיש את התשובה. הוא לימד אותי א מ ו נ ה. ולא רק לימד אותי מהי אמונה, הוא נטע בי את שורשי האמונה העמוקים ביותר שהיו בי עד כה. וזו היתה תשובה. ורפואה. פתאום הופיעה גם שמחה. הידיעה שהשליטה אינה בידי לא הרתיעה כל-כך, אפילו היתה משחררת משהו. כל ניצוץ של תיסכול חלף מהר כל-כך. כי השליטה אצל בורא עולם, בידיים טובות. היא בידי מי שייצר אותי ואת נפתולי נשמתי, שיודע אותי יותר טוב ממני.
ידעתי אז שהכל מאיתו, הבנתי את גודל אהבתו, השלכתי את ליבי וחיי עליו וזה טוב לי. והאמונה הזו עוד תעמוד במבחנים, אני יודעת, ועוצמתה תפחת לעיתים די קרובות. אבל הייתי שם, ידעתי מהי, ולשם ארצה לחזור.
תגובות
ממש חזק,
ביטחון מוחלט בהשגחה המדויקת של ה'..
דורש הפנמה כל החיים.
שכוייח.