"מויישי קום הילד רעב."
"..."
"מויישי! מהר לפני שכל השכנים יתעוררו! אתה לא שומע שהוא צורח?! אוי הגברים האלה.."
גברים? צורח? שכנים? אלף פטישים מתפוצצים לי בראש.
כמה שניות של הכרעה קשה ואני מקלף מעלי את השמיכה ומשתלשל מהמיטה הרכה.
מועד ונתקל בכל פינה אפשרית אני מנסה לגשש דרכי לחדר הילדים על פי הצווחות קורעות הלב של הפשוש שלי. אשכרה מרגיש כמו זומבי.
מתקרב ללול שלו, מפהק, מסיר את השמיכה החמה
ומתוך ערפול חושים ואפלה אני רואה אותן פתאום. את העיניים הגדולות האלה, התמימות והחומות. כמו ים גדול הן בולעות אותי לרגע וממקדות אותי במשימה אליה שולחתי.
אני אבא.
מתבונן מאוהב ביצור המתוק..כזה חסר אונים, תולה בי את עיניו הגדולות, ידיו מפרפרות ופיו זועק לחלב-אם.
נושא אותו בזרועותיי, את הילד שממש שלי, מגישו כמנחה ליקירתי הנזעמת, ומניח לתרדמה הכבדה ליפול עלי באחת.
__
"מויישי.."
"אאה..?"
"תוכל בבקשה להחזיר אותו ללול?
תגובות
בס"ד
מרגש ומיוחד,
מן הסתם, מי שכבר הספיק לזכות בזה, מפנים את זה יותר.
תודה...
הדבר הכי הריגש ומרגש ששמעתי מעודי!
יישר כח.
ברכות והצלחות.
להפוך דבר מעצבן לצחוק -זה נכס!!
משהו אחד שנשכח מזכרוני.... תעשה לנו טובה ותעביר את המספרים למילים. את האלף, ואת הראשי תיבות גם תפתח. זה כולה עוד שתי מילים.. לא כזה נורא..
והסוף? אחלה ממש.
יישר כח!
פשוט מעולה.
ומי שיש לו ילדים אכן יהנה יותר לקרא את זה