חיים במתנה.

פורסם בתאריך י"ג בניסן תשס"ו, 11.4.2006
 
הימים היו ימי בין המצרים של שנת תשנ"ט. אנוכי הייתי ילדה קטנה, אשר סיימה כיתה ה'.
החום המעיק של הקיץ, והשיעמום הגובר של החופש הגדול, הביאו אותי לרצות ללכת
לבריכה צלולה, להתרענן קצת במימיה הקרירים ולגוון את שגרת החופש המשמימה.
התמזל מזלי ובאותו יום התארגנה ביישוב שלי הסעה לבריכה בשעות הלילה. אני ואחותי
ששמענו על המציאה ומייד נרשמנו.
 
עם בוא הערב, התארגנו אני ואחותי לבריכה ועלינו להסעה.
הגענו לבריכה. חיש קל מצאתי את עצמי במים, משתוללת עם מספר חברות.
כנראה שבאותו ערב, החירפון אצלי גבר, ורוח שטות השתלטה עלי. ניהלנו כל מיני תחרויות
מים כאלה, הפלנו אחת את השנייה למים, השפרצנו לכל עבר וצווחנו ומשמחה. זוכרת אני,
איך שהמצילה באה לעברנו מספר פעמים וגערה בנו על חוסר הזהירות והפרת הסדר בבריכה.
אך לא התייחסנו יותר מדי.
 
באיזה שהוא שלב, אחותי שגדולה ממני בשנתיים, הלכה עם חברתה למים העמוקים יותר.
החלטתי שגם אני רוצה והלכתי בעקבותיהן.
וכאן, אני חייבת לתאר את מבנה הבריכה להמשך הסיפור.
הבריכה היתה מחולקת לשלוש חלקים: רדודים, עמוקים ועמוקים מאוד. בין החלק של העמוקים
והעמוקים מאוד, מפרידה גדר מסורגת, כך שלא ניתן לעבור בין שני החלקים, אלא אם מטפסים
על הגדר, בצד של העמוקים מאוד, ישנו מן שיפוע אשר צמוד לגדר.
אני, שלא ידעתי לשחות כל כך טוב, לא העזתי לעבור לעמוקים ממש, לכן הלכתי לחלק של
הרדודים, ומשם השקפתי מבעד הגדר על אחותי וחברותיה.
חברתה של אחותי הראתה לי איך שהיא מתגלשת על השיפוע מתחת למים. התלהבתי מאוד
מהעניין והחלטתי שגם אני רוצה להתגלש... שאלתי את אותה חברה אם היא מסוגלת לעמוד ב
מים שם, והיא, בצחוק ענתה לי שכן....
בלי לחשוב הרבה, עברתי את הגדר שמפרידה בין הרדודים לעמוקים מאוד, ולא שוועתי
לצעקותיה של אחותי, שהמים שם עמוקים מאוד, ואני הרי לא טובה בשחייה..
כשאחותי ראתה שאין לה הרבה ברירות איתי, היא נעמדה לצדי בגדר, כדי לפחות להיות יותר
קרובה, התיישבתי על הרווח שבין המעקה למים, על השיפוע. התקדמתי עוד קצת. בבת אחת,
המים החלו לסחוף אותי עימם, ואני סחפתי את אחותי עימי. מצאתי את עצמי שרויה במעמקי
המים, אחותי לצידי, מנסה להושיט לי יד לעזרה. איבדתי לגמרי את השליטה בתוך המים.
התחלתי לנפנף בידי, כדי לנסות להחזיק מעמד, לא להיכנע למים המאיימים, ולפתוח את פי
לצעוק הצילו. כל פעם שפתחתי את פי, חילחלו המים לתוך גרוני, עד שגופי נעשה כבד.
 
מנגד, אני רואה את אחותי, שמנסה להתקרב לעברי, שולחת את ידיה בניסיון להגיע אלי.
אך המים היו חזקים משתינו, האוויר הלך ונגמר לי. הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת.
המאבק העיקש במים החליש אותי. לא נותר בי כוח להמשיך. 'זהו. זה הסוף שלי' חשבתי.
אך בבת אחת הרגשתי: 'לא רוצה!! לא רוצה! אני רוצה לחיות!!!!!'.
מחשבה זו נתנה לי עוד טיפה כוח להמשיך להאבק במים ולנסות להגיע לאחותי, או לקצה
הבריכה, אלא שדבר זה כמעט היה בלתי אפשרי, בהתחשב בעובדה שאחותי כבר לא
נראתה באופק המימי ומה גם, התרחקתי מאוד מקצה הבריכה, ובקושי נותר לי אויר
לנשימה. אך בכל זאת, המשכתי להאבק במים. אבל שוב, הרגשתי שזה למעלה מכוחותי.
התחלתי להשלים עם העובדה שאוטוטו אני מתה.
 
העברתי לנגד עיני את מהלך חיי. בכאב רב נזכרתי בהכל, תמונות שונות מהעבר הבזיקו
בראשי, ראיתי לנגד עיני את כל בני משפחתי.
הנה אבא.. ואמא.. אחותי ועוד אחת.. והנה אחי...
'לא רוצה!!! אני רוצה לחיות!!!'
בפחד אימים התחלתי לחשוב על העובדה שעוד כמה שניות אני לא כאן.... אני עומדת
לעלות לעולם שכולו טוב...
אט אט נעצמו עיני. כבר לא הרגשתי את נוכחתם המפחידה של המים.
אור נעים עטף אותי. מסנוור אותי בצבעו הבוהק. מן תחושה עילאית כזו, משהו טוב, רגוע.
ראיתי ממבט על, את אחותי ואותי, מבלות בחדווה במים הרדודים. זהו. הסיפור נגמר.
 
מאותו רגע, פשוט הייתי כלום. לא רואה,לא מרגישה, לא חושבת ולא חולמת. פשוט כלום.
לפתע, עיני נפקחו, אוזני נפתחו, וחושי התחדדו. התעוררתי.
מעלי רכנה דמות לא מוכרת. מסביבה, המולה רבה: צעקות וצווחות, בכיות ויללות.
נחתי חזרה למציאות.
הדמות שמעלי החלה לדבר (תוך מתן סטירות על פני): 'שירה! את שומעת אותי??' 'את
יודעת מה קרה לך???' אך לא הייתי מסוגלת לענות לה.
הקשבתי לקולות שמסביב: 'היא חיה!!!! היא חיה! היא פקחה עיניים!!!!'
רציתי לצעוק, לכעוס שהעירו אותי מהחלום היפה... אך קולי לא נשמע לי.
תוך כמה שניות הרגשתי כיצד משכיבים אותי על אלונקה ומכניסים אותי לתוך אמבולנס.
האמבולנס החל לדהור לעבר בית החולים... (חשוב לציין שבמהלך הנסיעה הפרמדיקים
כל הזמן 'החטיפו' לי סטירות ולא נתנו לי מנוחה.. אח"כ, שתהיתי מדוע נהגו כך, התשובה
הייתה שהם היו צריכים לשמור על ערנותי, פן ארדם).
 
בבית חולים שהיתי כמעט שבוע. אפשר לכתוב על השהות שם עוד מגילה ארוכה.. אך
בכמה מילים אני אסכם את החוויה: 'איכסה פיכסה שלא נדע מצרות!'
ההוכחה הטובה ביותר לתחושת העינוי שהרגשתי שם היא האופן שבו יצאתי מהבית
חולים. הרגשתי ממש כאילו יצאתי מבית כלא....
אחרי בערך חודש הוריי ערכו עבורי סעודת הודיה.. בדרשה שאבא שלי נשא, הוא הכריז
ואמר: 'תודה לבורא עולם, שנתן לנו בת במתנה!'
מאז, כל שנה, בתאריך כ"ה תמוז, אני חוגגת יומולדת... היומולדת הנוסף שלי.

תגובות

י"ג בניסן תשס"ו, 21:37
את כותבת ממש יפה! י אנונימי י
י"ג בניסן תשס"ו, 22:01
תודה תודה לכולם... י שובל אור י
ד"א- בדיוק עוד שבוע הימולדת המקורי שלי....
כ"ט בניסן תשס"ו, 09:51
מזל טוב!! י 3יפי י
י"ג בניסן תשס"ו, 21:41
בהחלט. פרסמי עוד... ; י צחקן י
י"ב בתמוז תשס"ח, 00:50
את כותבת מדהים שובל י אנונימי י    הודעה אחרונה
בס"ד את כותבת יפה מאמי ומזל טוב על הבת נשמה
ושובל אני אוהבת אותך. מאמי
י"ג בניסן תשס"ו, 23:01
מזל"ט י לידור י

וכתיבה מ-ה-מ-מ-ת!!!

זה קרה לך באמת?

י"ט בניסן תשס"ו, 00:03
כן. י שומרוני י
סיפור אמיתי לחלוטין.
כ"ט בניסן תשס"ו, 10:14
למה, אתה מכיר אותה? י 3יפי י
 
ט"ו באייר תשס"ו, 22:13
ושוב תודה לכל המגיבים י שובל אור י
לכל מי שתהה אם הסיפור אמיתי או לא- אז הוא נכון עד לפרט האחרון, וישלי עכשיו תוספת קטנה- כל מה שקרה לי היה מוות קליני......
ט' בסיוון תשס"ו, 22:21
נשמח לתיאור מלא ! ; י צחקן י
כ"ג בסיוון תשס"ו, 00:11
מה שכתבתי בסיפור זה התיאור המלא! י שובל אור י

לא הבנתי מה כ"כ רצית ממני במסרישי..

אני חייבת לציין עובדה קטנה- אף רופא לא אמר לי בפירוש שמה שעבר עלי היה במוות קליני (אף רופא בכלל לא דיבר איתי בפירוש). בתקופה אחרי שזה קרה אנשים ניגשו אלי ושאלו אותי איך זה למות מוות קליני, אבל לא הבנתי מה הם רוצים ממני ובקושי הסכמתי לדבר על זה. אני זוכרת את התקופה הזו בתור תקופה מבולבלת מאוד ודי התביישתי במה שקרה לי (שתבינו- 'מה פתאום ילדה שעולה לכיתה ו' טובעת?? היא כזאת גדולה ולא יודעת לשחות?' אבל כן ידעתי לשחות.. עכשיו אני לא יודעת).

תמיד ידעתי שקרה לי משהו קרוב מאוד למוות, אבל לא הרבתי לחשוב על זה יותר מדי באופן רציני.

לפני כמה זמן נתקלתי בחוברת שנראת "החיים שלאחר החיים" וקראתי שם תיאורים של מוות קליני, וזה הזכיר לי יותר מדי את מה שקרה לי, אבל בזעיר אנפין. אם אכן מתתי מוות קליני, אז זה היה רק בשלבים הראשונים שלו.. מייד חזרתי לפה.

אני רוצה מתישהו לדבר עם רופא שמבין בזה, שהוא יגיד לי חד משמעית מה היה לי בדיוק.

כ"ז בתמוז תשס"ו, 22:03
תודה. י צחקן י
ז' בשבט תשס"ח, 02:56
ילדה יקרה שיהיהלך רק בריאות אבל מה שחבית זה עלפון י אנונימי י
ילדה יקרה שיהיה לך רק בריאות ושהאל הישמור אותך קרוב עליו בברכה שלמה יהיה איתך תמיד אבל מה שחוית זה עלפון  מוות קליני זה משעו אחר לגמרי מוות קלני פירושו הפסקה של זרימת דם הפסקת פעמות הלב והפסקת החמצן לראות ולמוח ובמצב כזה אדם ניקרה מת לחלוטין בנוסף על כך פרופסורים אומרים שרק ריקמת המוח  ניששארת חייה אבל כאשר  שתיים שלוש דוקות הריקמה נהרסת ומתה לחלותין ותפקידה לשמר את התאים שבמוח ולא קשורה למארכת החשיבה התגובה וחמשת החושים וכל הבט הקשור למארכת המוח הפנימי  יתר על קח שהקרום הריקמה נארסת גם התאים שבמוח גם איתה מתחילים להארס טוטלי ובאופן מלא לנזק בילתי הפיך ועם במידה האדם שב אז הוא יחזור בנזק מוחי בילתי הפיך כזה או אחר לדוגמה משותק כצמח או ברגליים או ביידיים או בכילים פנימיים  נזק שאין לא  רופא ולא מרפא בלתי תקדים  שהוא לא יהיה הפיך עד יום מותו של האדם שעבר את הדבר הזה וזה כל הפרופסורים והמדענים הגדולים בעולם אומרים זאת וקמובן זה ידוע בכל רחבי העולם לכולם אבל בניגוד לכל המתימרים לדעת ולכל הפרופסורים הטובים בעולם הסוברים כך מבכינה מדעית והם גם צודקים בהערכה המדעית ללא דופי אבל בנגוד לכל התחזיות והמצופה מבחינה מדעית ומבחינה פיזית ביולוגי אנשים שחזרו וראו לפני כן את המיצאות והמתואר על אדמתנו לפני פרדתם מין העולם הזה זה ניקרה הותוסקופיה לרחף מעל  לצאת מין הגוף  וליראות מה הולך סביבם בצורה שבן אנוש  לא יכול לעולם לראות  כאשר הם מעל הגוף כנשמה רוחנית ועילאית והם מתחילים לראות  מין הפריט הקטן ביותר עד הפריט הגדול ביותר ולקרוא לכולם באותה שניה ולהבין את לכולם את המחשבה  עוד ליפני שיוציאו את מילתם מהפה שלהם וראיה ממרחקים קבירים ועצומים עשרות על גבי עשרות קילומטרים והבחין וליראות את הדבר קרוב עליך כמו זכוכית מגדלת וזה עוד כלום ובנוסף מיפגשים עם בני מישפחה שניפתרו ואת הבורא למרות שלא כל אחד זוכה הרשעים לא זוכים רק הצדיקים ההולכים בדרכו של האל ובנוסף ידיעה של קורביהם שמספרים להם שכך וכך קרה ומיתברר להם במציאות אשר אנו חיים שהדברים שאמרו להם הן אמת והכל זה על אי ידיעה שלהם ההיתכן שדבר שלא ידעת את תידעי על ידי חלום או הזיה או שקר קול שהוא או פירפור של הגוף הרי צריך גורם מסויים שיתריאה ויגיד בישביל שתידעי את הדברים האלה וקל וחומר שמדובר באמת לאמיתה מינהרה וידיעה ודיבור בתלפטייה את האור שאין לתאר כמותו שמשדר את כל השלמות של העולם כולו שין לדמיין את ערך המהות של האור של הבורא היתברך וזה רק תקציר קטן מה שסיפרתי לך עים תירצי תכנסי לאתר הידברות תירשמי בגוגל הידברות והוא יראה לך   בסופו של דבר כל אלו שעברו את הדבר הגדול הזה יצאו בלא רצונם וחזרו בלא רצונם אחרי שיכנוע ברקות והבנה אין סופית  והרבה הרבה רחמים של בורא העולם אנשים לא מתארים חלום אלא מצאות הפסולותית יציאה וחזרה על ידי הבורא היתברך וכשהם חוזרים לגוף בדיוק מופלה ככפי שנכבע מישמיים הם נישאבים אל הגוף ברכות ובנוסף מתאוששים כלא היה להם שום דבר במצב הבראותי הפיזי הגוף חי ואין בו שום מום שום פגע בילתי הפיך ובנוסף ראוי לציין שהאנשים קמים מיתעושים במיהירות אדירה כלא היה כלום וגם יתר על כך זה משנה את כל עורך חיהם הם מישתנים לטובה ונעשים אנשים בעלי מוסר מיתיחסים לזולת יותר טוב ויפה ואת גישתם ביכלל לחיים עצמם    יש פיתגם שאומר על תפחדו  מהמתים צריכים לפחוד יותר מהחיים עים כבר בנוסף לכך אני מהכל לך כל טוב ודרך צלחה בכל מעשיך והרבה בריאות ואושר ושהאל יאיר את דרכיך לדרך אמת לדרך שלום ואחדות ושלווה ונחת והצלחה ואור בחייך יזרע ויסיר מעליך כל רע  אמן
ט' באדר א׳ תשס"ח, 11:57
מוות קליני י אנונימי י
שובל אור
כל הכבוד
מזל שניצלת זה היה נס גדול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!