גם זה מהכרם הבלתי נדלה שלי.. נכתב מזמן. הכתיבה עצמה כאן ממש לא משו, אבל אם לא תבחנו אך אמצעים חיצוניים- תגלו כאן נקודה חשובה למחשבה....
לפעמים אני תוהה, עד כמה חיוך קטן של מישהו,משפיע עלי ובגדול,
ועד כמה פרצוף זועף של אחר, עושה לי ממש ג'יפה בלב.
לפעמים אני לא מבינה, איך בן אדם מסוגל להיות כ"כ נחמד, ובמעשה אחד הורס את הכל במחי יד.
לפעמים אני חושבת, למה שאחרים רק מתייחסים, אז אני כבר בעננים.
ולפעמים אני שואלת, למה זה כזה משנה לי, מה שאחרים עושים לי.
אולי התשובה היא שאני פשוט זקוקה להם, והם זקוקים לי?
אז לכן, אני תמיד אחייך ואאיר פנים, כי כמים הפנים לפנים... וגם גיליתי שיש כוח למעשים.
תגובות
א- בלתי-נדלית.
ב-למה השורה השניה קטנה יותר?
ושוב- שיר מאד נחמד, תמציתי וחכם.
היית חייב לשנות את זה מכרם לחממה (מדובר ס"ה בהערה הקטנה למעלה)? שיניתי שוב.. דווקא..
סתם, אבל סתם עיצבן אותי הקטע הקטנוני כאן.. אולי אני יותר מתחברת למילה כרם, מאשר חממה? אני אוהבת לגדל ולטפח את יצירותיי, לא לסגור אותם בחממה...
לפחות את זה.. שיסתדר..
אבל שירה, שמעת על כזה דבר - להתגמש?
זה עוזר בחיים. הרבה.
(ולא על זה עומד העולם, אז זה המקום..)