בעזה"י
בהמשך לשיר---
הוא עוד יבוא
הוא עוד יבוא בקרוב
אומנם לא על חמור לבן
על BMW שחור
ואם נזכה ברחמי שמים
יבוא על חללית או שתים
ולהסבר על מהות החמור -
(התלבטתי אם להוסיף אבל השיר קיצרור הזה הביעה את רעוני בצורה מושלמת - לפחות לפי דעתי
- חמור-מסמל חומר חומריות בהמה גסה-ארציות
- על עננים(זה הצד השני של האם זכו בגמ' שם)-מסמלים את העליונות ללא שליטה של האדם ביד עליונה
- משיח על חמור-אפשר לומר ראש ממשלה או מנהיג אחר בעל כושר ניהול וכריזמה שיקח את ההגה לידים וינהל אותנו כעם לעבר הגאולה להתקדמות.
- עננים-גאולה ניסית עליונה אולי עם שליח שמימי רוחני שמחזיר אותו בתשובה=מקדמנו יותר בצורה רוחנית מהירה על קרקע מוכנה לקבלה ,ע"י ניסים וכו...
(את העננים אני לא בטוח איך לבטאות בדיוק - קחו את הדברים עליהם בעירבון מוגבל אני עוד צריך לחשוב וללמוד את זה)
(תרשה לי לתהות- ב.מ.וו. שחורה לא מסמלת אצלך חומריות??)
ולתשובתי- תעבות,מעמד,פוזה, שחור - אולי מביע את הגשמיות בצורה חזקה שחורה משחור שואבת חוסמת משתלטת על כל(צבע) רעיון רוחי פחות גס.{זו האמת מחשבה שלי עכשיו-הברקה}
ולשאלתה-
אז בעצם אתה אומר שמה שבא אלינו במקום משיח הוא מנהיג שמנסה לעשות פוזות??
ולתשובתי-
הBMW השחור מסמל את ה- גשמיות בשיאה(אומנם יש שיאים יותר שפלים)
בחושכה באפלה בכיסוי בהסתרת פנים, הכל נראה כ"כ חומרי ושפל ופוזות וללא גאולה אבל באמת יש התקדמות.
והוא יבוא דרכה שרוי בתוכה ולא בניתוק ויעלה את החומר לקדושה ל"אחרי ככלות הכל" שהכל יכסוף לה' ...
הוא ולא רק הוא אלא כל המהלך לגאולה-להתקדמות תהיה נסתרת מגושמת דרך חומר העב.
ולמשל-
בונים כבישים גדולים ומהירים-יהיה דרך מהירה לכל המליונים לירושלים לביהמ"ק.
לפני לא הרבה שנים חיו מעט בזכות הרפואה והתנאים המודרניים חיים היום יותר.
כן זה גם גאולה!!!(בדרך ל - התעלות מהמגבלות )
ודרך אגב נראה לי שהיסוד של הפירוש הזה הינו בדברי המהר"ל)
חשבתי על זה שוב, והרעיון בער בקרבי לתוספת ביאור ("חם ליבי בקרבי בהגיגי תבער אש"):
אפשר לעשות -
קפוארה או BREAKDANCE
ברחוב יש הרבה אש ומרץ מחיאות כפים וכו... זה אולי כיף אבל רדוד
ולפעמים גם מכוער כמו בBREAKDANCE בתנועות ההתגרות וכו...---זה אפשר לומר המדרגה התחתונה!
אפשר להתאמן -
לבד או אם אנשים לחזק את הגוף שיהי לנו גוף חזק לעבודת ה'---
זה מדרגת כל דבר עושה למען בשביל שאח"כ תוכל לעבוד את ה' בצורה טובה(אפשר לומר פרישות-במסל"ש-לוקח רק מה שצריך
בשביל עבודת ה')
ואפשר לעשות-
בחתונה גאגלינג קפוארה וכו... ולקדש את זה להפוך את זה ממש לעבודת ה'(אפשר לומר קדושה-במסל"ש-העלת החומר והמעשים
הגשמיים)
כך אותו הדבר שנראה מכוער בצד אחד יכול להיות עבודת ה' בצד השני!
בעוד-
אדם בעל תפקיד ח-י-י-ב ללבוש בגדים הראוים לתפקידו
לאדם אחד בגדים אלו יהיו פוזה
ולאדם אחר זה יהיה רק מחוייבים וראוים לתוקף תפקידו
למשל רב חייב ללכת עם לבוש רבני מכובד ולא כמו הזה אברך בגלל שאיך שהוא הולך כך יסתכלו עליו
יכול להיות רב גדול שיבוא לאיזה בית כנסת להגיד שיעור עם חולצת כפתורים פשוטה ובקושי יסתכלו עליו
ויכול להיות חוזר בתשובה שחזר רק עכשיו עם בגדים מכובדים ש"יכרעו ברך לפניו".
הרב זאב סולטונביץ' סיפר כמה פעמים בשיעורי היסטוריוסופיה על אדמור מבית רוזין שהיה לו ארמון כרכרה בגדים מפוארים וכל זה עשה למען כבוד ממלכת ישראל ומתחת לנעלי הלקה שלו לא היו סוליות וכך הלך בשלג פצע רגליו והעיקר לעבוד על מידת הגאווה. הוא עשה הכל לא למענו ובפנים בתוך ידע מה הוא שווה וביטא זאת במשהו שאף אחד לא יראה.
הרב מלמד בזמנו כאשר הלך לחקירה אחרי רצח רבין הלך עם מכונית מכובדת ועם שומרי ראש ענקיים מהישיבה.
בעולם הזה נכון לעכשיו הפנימיות לא תואמת את את החיצוניות בדרך כלל
ולכן אנחנו חייבים להדגיש גם את הצד החיצוני ועליו כמובן בא התוכן
לא סתם "קולב בגדים"
ובא"י לא סתם "כד חרס מלא יין ישן"
אלא גם תוך וגם פנים
אבל חייבים את התוך א"א לקחת רק את החיצוניות!!!
(בעז"ה שהפנימיות תתגלה גם בחיצוניות כמו אצל האימאות האומה "יפת תואר ויפת מראה")
בגלות החיים מנותקים מהמציאות קדושה מעל לטבע כל דבר זר ומנותק ליהדות "ככל שהגוף יוסיף בנין הנשמה תוסיף חורבן"כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוקָ"
שאין את האחדות בכל המקצועות וה' כביכול מתגלה רק בד' אמות של הלכה
שאדם יתעסק בשאר יתרחק מהיהדות למשל אם יהיה יפה ירצו שימיר דתו ויהיו לו צרות (כמו רבי אמנון ממגנצא-מחבר "ונתנה תוקף"{*} וגם אם אני לא טועה יש סיפור עם דמיון חלקי לגבי יופי חיצוני מול פנימי
על בעל הלבוש)ולכן שם צריכים להיות פרושים מהחומר. כמעשה רבי יהושע ובת הקיסר -שלבסוף
שאלתהו מדוע אם כך יש חכמים יפים אמר לה שאם היו פחות יפים היו חכמים יותר!
ומנגד יש את רבי יוחנן שהיה עורו בוהק והיה משארי היפים של ירושלים והיה חכם גדול אלא שהוא היה בא"י וגם לפני החורבן(אם אני לא טועה בדיוק-משארי יפי ירושלים)
בא"י צריך הכל להיות באחדות הכל קודש לעבודת ה'-קדושה בטבע
את כל החומר מעלים לעבודת השם ומזככים אותו
ובאמת המדרגה ביותר גדולה היא הקדושה בט-ב-ע ולא מעל
(כמו טעות המרגלים שרצו להשאר אוכלי המן=בכולל ולא רצו את "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה..." כלומר לפי מעשיכם ירד הגשם)
דרכנו בישיבה בהתאם (ה-ר ב-ר-כ-ה):
"רבים עשו כרשב"י ולא עלתה בידם כרבי ישמעאל ועלתה בידם"(ברכות דף לא זוכר)
בנפש החיים -
המדרגה הגבוהה היא שהרבים יעסקו גם במלאכה תוך כדי קדושה מחשבות תורה(לפי רבי ישמעאל שההלכה כמותו - "ועלתה בידם")
ואומר ה"חתם סופר"-על מסכת סוכה על אתרוג הכושי(אם אני לא טועה)
שבא"י אפשר שכל שאר מלאכות הם בגדר מצווה.
ולכן כל אדם צריך לקבוא את מסלולו בהתאם לכישרונו ורצונו(ולאחר מספר שנים בדרך כלל 5\4)
אם ללמד שישב בכולל מספר שנים ואח"כ יחזיר בתרומתו לציבור ואם בשאר אומנויות-למוד אצלנו בישיבה וגם באוניברסיטה מקצוע ואח"כ עובד בו תוך כדי קביעת עיתים לתורה - עובד בו כלכתחילה ולא כבררת מחדל !!!
בציפיה שפנים והחוץ יהיו שווים ולקדושה זיכוך החומר
לגאולתנו השלמה במהרה
יהודה
(כל הראיונות הנ"ל שאובים מתורת רבותי במיוחד ממרן הרב אליעזר מלמד שליט"א)
___________________________________________________________
תתפלא יהודה שמעשה ונתנה תוקף לא מוכר וגם אם כן לענ"ד ראוי לספרו:[אעתיקנו ממחזור שיש ברשותי תפילת כל פה]
"מעשה בר' אמנון ממצגנא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר, והיה קרוב למלכות. והאדון ויועציו בקשוהו הרבה פעמים שימיר דתו, וימאן לשמוע להם. ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע אליהם, ויפצר בו האדון שימיר דתו. ויהי היום, בהחזיקם בו, אמר להם: חפץ אני להתיעץ ולהשיב על הדבר עד ג' ימים, וכדי לדחותם מעליו אמר כן. ויהי אך יצוא יצא מאת פני האדון, ויך ליבו על שהוציא מפיו לשון ספק, שהיה צריך להתייעץ ולכפור באלה-ים חיים ומלך עולם, ויבא אל ביתו ונעצב, אבל ונכאב. ויושם לפניו לאכול ולא רצה לאכול ולשתות, ויבואו כל אוהביו לבקרו ולנחמו, וימאן להתנחם, ויאמר כי ארד שאולה על דבורי, ויבך ויתעצב על ליבו. ויהי ביום השלישי, בהיותו כואב ודואג, וישלח האדון אחריו. ויאמר: לא אלך. ויוסף עוד לשלוח אחריו שרים נכבדים מאלה, וימאן ללכת אחריו: וצוה האדון להביאו בעל כרחו; ויהמרו ויביאו אותו ויאמר: מה זאת אמנון למה לא באת למועד אשר יעדת להשיב לי ולעשות בקשתי. ויאמר ר' אמנון: אני אחרוץ משפטי; הלשון שבו דיברתי וכזבתי לך, ראויה לחתכה. וכיון ר' אמנון לקדש את ה' את דברו אשר לא טוב דיבר. ויעץ לו האדון: הלשון לא אחתוך לך אך הרגליים אשר לא באו כאשר נדרת לי יקוצצו, ושאר כל גופך אייסר. ויצו הצורר, ויקצצו לו את בהונות יודיו ורגליו, ועל כל פרק ופרק היו שואלים אותו התחפוץלהפוך לאמונתנו ויאמר לא. ויהי ככלותם לקצץ צוה האדון להשים את ר' אמנון במטה וללקוט בהוני ידיו ורגליו ולהניחם בצדו. וצוה לישא אותו לבית, וקידש ר' אמנון שמו, והאמין בהשם יתברך, וסבל בשבילו יסורין קשין על דבריו שדיבר. אחר הדברים האלה קרב מועד של ר"ה, וביקש ר' אמנון מקרוביו לשאת אותו לב"ה עם פרקי קצוצי ידיו ורגליו המלוחים ולהושיבו אצל החזן בב"ה, ויעשו לו כן אשר צוה. ובהגיע הש"צ לומר חיות וקדושה[חיות=ברכת מחיה מתים]
אמר לו ר' אמנון לש": המתן מעט ואקדש את השם הנכבד, ויען בקול רם: ובכן ולך תעלה קדושה, כלומר שקידשתי את שמך על מלכותך וייחודך, ואח"כ אמר ונתנה תוקף קדושת היום, ואמר: אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח, וכדי להצדיק עליו את הדין, שיעלו לפניו אבריו ופרקיו, וכן כל העניין. והזכיר וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי, שכך נגזר עליו בר"ה. ושגמר כל הסילוק נסתלק ונעלם מעין כל, ואיננו כל לקח אותו אלה-ים. ועליו נאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אחר הדברים והאמת, אשר הועלה ר' אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום ג' לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבי קלומינוס בן רבנו משולם בן ר' קלומינוס ולמד לו הפיוט ההוא ונתנ תוקף, ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה להיות לעד ולזיכרון טוב לכל ישראל אכי"ר.
כך מצאתי מכתיבת יד ר' אפרים מבונא ז"ל"
תגובות
ביינישי למהדרין.
הרבצת פה שיעור..