סביבתה כמנוע הניעה,
מערבולת אימתנית בלב ים,
רעמים מהדהדים קולות זעם.
רוח סערה נשבה
בעורפם של הברואים נשפה,
הדי צליליה כניגון כינורות,
קונצרט עצים ומקהלות.
רוח סערה משברת הרים
שרביט - אלוקים.
לחסדיו כולם נתונים,
בלעדיו חיים אינם חיים.
כשוך הסערה האיומה,
שררה לפתע דממה,
ענפים עייפים דוממים,
זרוקים, מבוישים מנותקים.
כשוך הסערה – בשורה:
צמרת עץ במלא פארה
מחוברת לגזע זית רענן,
כנגד כל הסיכויים-איתן.
תגובות
ברוך תיהיה.
ראשית-כל, יש תוכן לשיר וזו התחלה טובה.
לטעמי, שלשה דברים מפריעים לסגנונך להשתורר:
א. כדי לחרוז היטב נדרשים כשרון מיוחד ואוזן מוסיקלית. אחרת, החריזה נשמעת מאולצת ומלאכותית. ובכל אופן,
כל חריזה היא בעייתית בלשון עברית. ממליץ לך לכתוב שירים ללא חריזה כלל או עם חריזה מעטה.
ב. החזרה על השורה הראשונה בתחלת הבתים מפריעה עוד יותר מהחריזה. למעשה, שלשת הבתים הראשונים
הם בית אחד, ושני הבתים האחרונים הם בית שני. בשיר יש יותר מדי חזרות ופרשנויות, אותם יש להשאיר לקוראים.
ג. שימוש רב מדי בתארים. כל המוסיף גורע.
הייתי מצמצם את שירך כך:
רוח סערה הרעידה
סביבתה כמפוח,
מערבולת זרתה אימתה בלב ים,
משפט אלקים שם.
כשוך הסערה שקט התפשט
אל האפסים,
וצמרת זית אומרת במלוא תפארתה
הנני כאן!
אני בטוחה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד.
בכל אופן, תודה גם על השיר שכתבת.
ברכות והצלחות.
וואי כמעט התעלפתי על המחשב
מרוב שהשיר יפה.
נכון את אוהבת ספורי תורה?
יישר כח!
בהצלחה בשירים הבאים...
עלי והצליחי בכל משאלותייך.