הנשמה יודעת

אולי בכל זאת תנסי? נסיון אחרון מאמץ קטנטן. חצי-ערה חצי-ישנה אני מנהלת ויכוח עם עצמי. כבר יומיים שאני נאבקת בעמוד וחצי הראשונים של מחברת הקורס. בין כל שתי שורות נרדמת לעשרים דקות וכשמצליחה להחזיק מעמד ולסיים חמש שורות ברצף אני מותשת. המצב דורש הפסקת אוכל דחופה. אז אני מספקת לעצמי את האנרגיה הדרושה לפעילות המאומצת ושבה לקרוא. או לפחות מנסה. שוב נופל עלי נים לא-נים אז אני מחליטה לשנות אסטרטגיה. אחרי הכל מחר המבחן, עוד שישים עמודים לפני, עם עשרות מושגים להבין ולזכור, והשעה שמונה בערב. אז אני נעמדת ומתחילה לקרוא בקול רם מהסיכומים בעודי פוסעת על פני החדר ארבע אמות לכל כיוון. מידי פעם - הפסקה ומעת לעת - עוגייה נוספת מוצאת את דרכה אל פי. ומגיע השלב שבו נמאס לעמוד והסיבובים עושים סחרחורת. אז אני חוזרת לספה וממשיכה לקרוא בקול. עובר זמן ואני הולכת ונגמרת עוד רגע נכבית. החוליות בגב צועקות ואני מתוך אמפתיה נשכבת לאחור על המיטה, נותנת להן מנוחה - וממשיכה לקרוא. עוד כמה שעות המבחן והפעם אני מתכוונת לסיים את החומר. העיניים עייפות, שורפות, כבדות. כל כך רוצות להיסגר. אבל לא. את לא יכולה. לא סיימת עדיין לקרוא. אבל העיניים בשלהן וגם הראש מצטרף ומסרב לשתף פעולה ולקבל לתוכו את השורות שאני מקריאה לו. חמש פעמים אני מנסה להכניע אותו בפני אותה שורה, אך הוא עקשן. והקול שלי - הולך ונחלש, הסרעפת מכריזה - כיבוי אורות.                  ואז אני חושבת לעצמי הלא זהו הפיתרון! הרי הרב מיכי כבר אמר שלימוד מתוך שינה הוא הטוב ביותר כי הדברים לא עוברים כלל דרך השכל - הם נכנסים ישר לנשמה. אז אולי אם אלך לישון שעתיים השמות של כל השרירים שפותחים וסוגרים את מיתרי הקול יחדרו עמוק אל נשמתי? כן. זה חייב להיות. זה בטוח זה. אני- - -                          ישנה חזק כל כך, שאת השעון המעורר שמצלצל כמו טרקטור לא שמעתי. יקיצה טבעית עם שמש מלטפת תמיד עושה לי טוב וכך גם עכשיו. מזל שהמבחן בשתים-עשרה ואני יכולה לתפוס בזמן את האוטובוס ל- - -                          שמאכט המבחן! לא סיימתי לעבור על כל החומר. העיניים רצות על שורות אחרונות, מנסות לתפוס מילים נוספות שאולי דווקא אותן אצטרך. אני מעבירה את הראש למצב ON, ומריצה במחשבתי את מעט המושגים שהספקתי לקרוא, מנסה להיזכר- - -                                                                                                                                   וברגעים הספורים בהם אני מחכה לקבל את תופס הבחינה אני חושבת לעצמי הרי כשלמדת למבחן ישנת כל כך הרבה בין שורה לשורה, הנשמה שלך יודעת  ה כ ל. אז אני פונה אל נשמתי ובתחינה - אז קומי קומי נשמה וזעקי בכל כוחך. גלי לי כל מה שאת יודעת, כל מה שניסיתי ללמוד...