קרעים אחרונים
של חוסר ודאות,
אינם, אתה עכשיו יודע.
את הימים הנוראים
(ולא רק של אלול),
קול השופר פה מבקע.
המדבר השומם
מתחיל פתע לחיות,
מהברק המשתקף בעיניך.
וצחוק של ילד
הבא מן המרחק,
אותו אימצת אל לִבֶּךָ.
עכשיו כשהשמש
כבר לא מכוסה,
וגרון חנוק שוב נושם,
צלילי החירות
שרים באזניך:
אכן – עזרי מעם השם.
מוקדש לך!
תגובות
|מהמהם|
עוד שיר יפה. תודה!
יישר כוח!