בוער בתשוקה
ליבי משתלהב
גחלים לוחשות בי
שורפות בכאב.
לקדושה מתאווה
באין סוף לאחוז
משתומם משתאה
היש בי העוז?
ועונה לעצמי-
חובתך בן אנוש,
לחתור למרומים
להרים את הראש.
בעיניים צלולות
מוכות סנוורים
בלהבות בוהקות
מטפס לגבהים.
נצרף ושותק
בנחישות מתנקה
כוסף משתוקק
מתבטל מתעלה.
מתחבר ליקום
מתרפה ומוקסם
נמוג ללא-כלום
הִנבא, בן אדם.
*נכתב ברוח ודם
תגובות
כל הבתים חזקים ומביעים היטב את מחשבתך, מלבד הבית האחרון שחלש יחסית לשאר הבתים.
באשר לסגנון, משקל טוב וחריזה לא רעה. כדאי לכתוב בכתיב חסר: הינבא. בהצלחה!
בס"ד
כדי לכתוב שיר שכזה,
צריך - לא רק כוחות כתיבה, אלא כוחות נפש!
שנשמע בשורות טובות...
חובתך בן אנוש,
לחתור למרומים
להרים את הראש
באמת שהזדהיתי,התשוקה הזו לדעת ולעלות,
וכח המשיכה.
מדהים.
גל קול...
בת קול...
אין לי מילים!!! אין לי מילים!!! אין לי מילים!!!!!!!
פשוט סוף הדרך!!! חבל על הזמן!!!
כל מילה נוספת-מיותרת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111
ואיפה האש שבה זה נחתם?! :)
כי אין לי יותר מה להוסיף.